Quantcast
Channel: The Home Blues ~ בלוז הבית
Viewing all 55 articles
Browse latest View live
↧

WEEKLY INSPIRATION - the secret Dolce & Gabbana Couture show. Sicily 2012

August 2, 2012, 12:45 am
$
0
0

The white bathing suit is almost finished, it was a lot of work, and now the gusset is trying to kill me. But hopefully I will post the detailed post during the weekend. In the mean while I take peace in the greatness of others, ad this time it's the textures and the painted silks in the Dolce and Gabbana private couture show, they held last month in Sicily. My God, isn't it beautiful?

בגד הים הלבן מגיע לסיומו, זה היה הרבה עבודה קשה ועכשיו, לקראת הסוף התחתון מנסה להרוג אותי. אבל אני יותר חזקה ממנו ומקווה שבסוף השבוע יהיה לי זמן להכין את הפוסט המפורט. בנתיים אני נחה למראה גדולתם של אחרים, והפעם זה הטקסטורות והמשי הצבוע בתצוגת האופנה הפרטית שערכו דולצ'ה וגבנה בסיצילה בחודש שעבר. 














Images courtesy of http://buro247.ru  and fashion.telegraph.co.uk.
התמונות באדיבות http://buro247.ru ו- fashion.telegraph.co.uk.


Have you found anything inspiring this week? Any projects you are working on? Plans for the weekend?
We are going camping with a few friends in a really beautiful nature resort. That's where I plan to take pictures of my bathing suit. The problem is that besides the bathing suit I have nothing to wear. Familiar, right.

האם גם אתם מצאתם משהו מעניין ומעורר השראה השבוע? פרויקטים על שולחן?  תוכניות לסוף שבוע?
אנחנו נוסעים לקמפינג עם כמה חברים, בשמורה יפה בצפון. שם אני מתכננת להצטלם עם בגד הים החדש שלי. הבעיה היא שמלבד בגד הים אין לי מה ללבוש בכלל. מוכר, נכון.


Great weekend everybody! Leave a note you visited!:) 
שיהיה סוף שבוע מקסים! תגידו שלום אם קפצתם לבקר:)






↧
Search

A little Gift to My Readers - מתנה קטנה לקוראים שלי

August 6, 2012, 3:59 am
$
0
0

A little gift for my readers- Vintage Fashion Illustration Bookmarks I made from a booklet I found recently. These are special bookmarks, for those fashion and sewing books of yours. All you have to do is save and print the images in a natural size, on a bookmark paper.

מתנה קטנה לקוראי הבלוג- סימניות איורי אופנה משנות ה50 שהכנתי ממגזין שמצאתי לאחרונה. אלה סימניות מיוחדות לספרי אופנה, תפירה ועיצוב שאתן קוראות :) כל מה שצריך הוא לשמור ולהדפיס את התמונות בגודל מלא. אם אתם עושים את זה בחנות, תבקשו לעשות זאת על נייר סימניות.





















enjoy! תהנו!




↧
↧

Every Woman needs her Milton Greene - כל אישה זקוקה למילטון גרין שלה

August 11, 2012, 3:28 am
$
0
0




the Rock Sitting, 1953
Lately, while contemplating about taking my own pictures for the blog, I started thinking more about the photography that moves me and how to express it in my own trials. In general, I am more of the person behind the scenes, not because I am insecure or don't like the attention:), but because I was always more interested in making things, than presenting them. I've always chosen being a subject over object, if I shall put it in Jessica Benjamin's words. Recently the blogosphere has opened new possibilities for people like me, I can now eat my cake and have it too, make the clothes, shoot them and maybe even present them. It seems we don't have to make a choice anymore - we can (at least theoretically) do it all. Of course I am assuming here we do it well.


לאחרונה, בעודי מהרהרת ברעיון של להצטלם לבלוג, התחלתי לחשוב על צילום שאני בעצמי מוצאת מרגש וכיצד אוכל לבטא זאת בניסויים שלי פה. בעיקרון, אם צריך לבחור, אני מעדיפה תמיד את מאחורי הקלעים, לא משום שאני ביישנית או לא אוהבת תשומת לב :) אלא כי אני אוהבת יותר ליצור ולנהל דברים, להיות ה"סובייקט" ולא ה"אובייקט", במילותיה של ג'סיקה בנג'מין. אך לאחרונה הבלוגוספרה פתחה בפניי אפשרויות חדשות, נראה כי לא צריך לבחור יותר, אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, לעשות בגדים, לצלם אותם ואולי אפילו להציג אותם בעצמי. לפחות תיאורטית נראה כי אנחנו יכולים לעשות הכול. בהנחה שאנו עושים זאת טוב כמובן.

Now putting the big issue of privacy aside, my other concern is that I like my photography the way I like it. I know exactly what I want and working with other people who might have a different taste has allways been hard for me. Right now it's my dear husband who I ask to take my photos over and over. Now he is a film director, you can imagine he is not very responsive to my directions. Well, it got me thinking, and this post was born. 


אם נעזוב שניה את נושא אובדן הפרטיות המלחיץ למדי, דבר נוסף שאני חושבת עליו הוא העובדה שאני אוהבת את צילום כמו שאני אוהבת אותו. אני יודעת בדיוק מה יפה בעיני ומה אני רוצה, ולכן לעבוד עם אנשים אחרים, שיכולים להיות בעלי טעם אומנותי שונה, תמיד היה לי קצת קשה. בימים אלו זהו בן זוגי היקר והמסכן, ממנו אני מבקשת לצלם אותי שוב, ואז עוד פעם. עכשיו הוא במאי בעצמו, ואתם יכולים לתאר לעצמכם שאינו נענה בשמחה להוראות בימוי ממני. אני מבינה אותו:) ובכן, כל זה גרם לי לחשוב והוליד את הפוסט הנוכחי.

I think every woman should have her own Milton Greene. If by any chance you are not familiar with the name, he is that one amazingly sensitive and perceptive photographer who took some of the all time and my favorite Merylin's shots, the ones that showed her true self and humanity . Richard Avedon (another iconic photographer) called Milton Greene "the greatest photographer of women", and shootings of Marilyn Monroe "his greatest creations". We all know Greene's Monroe  as an enchanting gypsy, or a barely clad ballerina, but here I collected some of my less known favorites, and it's still a small part of hos collection.

אני חושבת שכל אישה צריכה מילטון גריןבחיים שלה. אם במקרה אתם לא מכירים, מדובר באותו הצלם הרגיש והמוכשר שנתן לעולם כמה מתמונות המענינות ביותר של מרילין. ריצ'ארד אבדון (צלם הוליוודי איקוני נוסף) קרא לגרין- הצלם הגדול ביותרשל נשים, ולעבודותיו עם מרילין- יצירות המופתשלו. מלבד הדימוים שכולנו מכירים בהם מרילין מופיעה כצועניה מקסימה או בלרינה שברירית, כאן אשתף אתכם בחלק מעבודותיו הפחות מוכרות והאהובות עלי במיוחד.



Laurel Canyon, 1953



this is one of their first sessions together   



Milton and Merilyn met in 1953. When she saw him (a 27 year old man and a known photographer by this time) Marilyn cried out “But you are just a boy!”. Confused Milton said back -“And you are just a girl!” That, as they say, was the beginning of a beautiful friendship. They developed the sort of deep bond that Merilyn wouldn't have with no other photographer or friend, only Milton. In the years that followed he not only became Marilyn's personal photographer, but also her artistic adviser, her agent, and then business partner in 'Marilyn Monroe Productions'. 

מילטון ומרילין הכירו ב1953. כשראתה אותו לראשונה (צלם בעל שם, בן 27)פלטה "אבל אתה רק ילד!" מילטון הנבוך ענה "ואת רק ילדה!", וזו היתה תחילתה של ידידות מופלאה בין השניים. מילטון ומרילין פיתחו קשר שלא היה למרילין עם אף אחד צלם או חבר אחר, רק מילטון. בשנים שבאו אחרי מילטון הפך לא רק לצלם האישי של מרילין, אלא גם יועצה האומנותי, סוכנה ואז שותף ב"הפקות מרילין מונרו". 

One of my favorite Greene's shootings - the breathtaking 
 Peasant Sitting, 1956
 מסדרות הצילומים האהובה עלי- ישיבת הכפריה, 1956






It was a true friendship. At times, when Marilyn needed support she stayed with Milton's family, his wife Amy and his son Joshua, who she babysitted. It was while living in their home in Connecticut that Marilyn recovered  from her marriage to Joe DiMaggio, escaping the press, and the empty bombshell persona she was trapped into in Hollywood. Taking his advice she moved to NY, started taking acting classes with Lee Strasberg, and became stronger and more independent, re-negotiating her contract with Fox Studios. 
Milton was the that good friend that shot Marilyn's and Arthur Millers' wedding. Are you familiar with those beautiful photos?

זו היתה חברות אמיתית. לעתים, כשמרילין נזקקה לתמיכה היא חיה עם משפחתו של מילטון, אישתו איימי ובנם ג'ושוע, לו היתה עושה בייביסיר. זה היה בביתם בקוניטיקוט שהיא החלימה מסיום יחסיה עם ג'ו דמג'יו, והסתרתרה מהתקשורת, בורחת מפרסונת היפיפיה הריקנית שנכלאה אליה בהוליווד. זה היה בעצתו שהיא עברה לניו יורק, החלה ללמוד משחק אצל לי סטרסברג והפכה לחזקה ועצמאית יותר- מה שהתבטאה בין השאר במשא ומתן המחודש שניהלה עם אולפני פוקס.
מילטון היה החבר הטוב שצילם את חתונתה עם ארתור מילר. אתם מכירים את התמונות המקסימות האלה? 




Marylin and Athur is another extremely interssting story, that deserves a post of it's own. Their marriage, that Marilyn had such high hopes for, did not work out, and maybe one of the reasons was the tention Arthur felt toward Milton. Arthur was jealous of the big role Milton played in Marilyn's life, but hasn't realized that this friendship was Marilyn's one true and secure place in  life. The pressure slowly drew Milton and Marilyn apart, and Marilyn, who was caught in the middle between her long time friend and business partner, and her husband, decided to terminate the partnership with Milton. Milton was extremely hurt, and leaving the company didn't want to take with any money, beside the amount he had put in. He said he didn't want to be one of the many people in Marilyn’s life who took advantage of her. Marilyn cried when she heard  him. Sadly that was also the end of protective and loyal friendship.

סיפור יחסיהם של מריליון מונרו וארתור מילר הוא מרתק בפני עצמו ומגיע לו פוסט שלם. הנישואין שלהם, שלמרילין היו תקוות גדולות לגביהם, לא שרדו לאורך הזמן, ואולי אחת הסיבות לכך היא המתח שארתור הרגיש כלפי מילטון. הוא קינא כלפי התפקיד הגדול שתפס מילטון בחייה של אישתו, אך לא נתן את הדעת לכך שהחברות הזו היוותה את הבסיס היציב והאמיתי היחיד בחייה. המתח בהדרגה הרחיק בין השניים, ומרילין שנכלאה בקונפליקט שבין החברות והשותפות שלה עם מילטון ליחסיה עם בעלה שרצתה נורא שיצליחו החליטה לפרק את השותפות העסקית עם מילטון. הוא נפגע נורא, ובעזיבתו לא היה מוכן לקחת שום רווחים מלבד הסכום ההתחלתי שהשקיע בחברה. הוא אמר שאינו רוצה להיות עוד אחד מכל האנשים שניצלו את מרילין במהלך חייה. מרילין בכתה כששמעה אותו. עצוב, אך זה היה גם סיום יחס חברותם הנאמנה.






It's actually blue


What I love about Marilyn, is that she is see through. Like a person  with a very thin skin, you can almost see her veins. She is completely transparent emotionally. And she was a person feeling everything. I think that was what made her photographs so touching and once seen - beloved forever. You are probably familiar with the frequent attempts to imitate her. Maybe people think that bleaching the hair and putting red lipstick is enough? I think that the only thing that can make someone resemble Marilyn is clearing one's soul, crying a lot, allowing her self to feel- loneliness, longing, pain, dispair, great hope and excitement, love for the humane and the kind and simply being a child. Laughing out loud, saying something dumb and not being afraid how it will look or sound. Only that kind of an emotional freedom cam make one feel and shine like Marilyn. The color of the hair is less important.

מה שאני אוהבת במרילין זה שהיא שקופה. כמו אדם עם עור מאוד דק, אפשר כמעט לראות את הורידים שלה. השקיפות שלה היא רגשית ומרילין היתה אדם שהרגיש הכול. בעיני זה מה שהפך את התמונות שלה לנוגעות כל כך ואהובות לנצח ע"י כל מי שרואה אותן. אני תמיד משתוממת כנגד הנסיונות הרבים לחקות אותה, שאתם בטח מכירים. אולי אנשים חושבים שיער מחומצן וליפסטיק אדום זה מספיק למשימה זו. אך זה אף פעם לא מרגיש דומה אף במקצת, כי מה שבאמת צריך כדי להצטלם כמוה זה לנקות את הנשמה שלך, לבכות הרבה, להרשות לעצמך להרגיש-בדידות, כמיהה, יאוש, שמחה גדולה, תקווה או התרגשות. להרשות לעצמך לאהוב במלוא מובן המילה, ולחלק את האהבה הזו לאנשים סביבך, בחיוך, בצחוק רם, בהתלהבות ילדותית. לא לפחד להראות מטופשת, לא לחשוב כיצד זה יראה או ישמע, להיות אותה ילדה לפני כל המחנכים ואיסוריהם, וכל הניסיון המר מהחיים. רק חופש רגשי כזה יכול לגרום לך להרגיש ולזרוח כמו מרילין. הצבע של השיער פחות חשוב כאן.





  
"Milton Greene, I love you dearly and not for your house and hospitality merely it’s that I think you are superb and that my dear is not just a blurb. "  telegram  from Monroe to  Greene.  
September 14th, 1949 


 the black sitting, 1956

What I think that was wonderful about the relationship between Milton and Marilyn, is that somehow he gave her the feeling that she was accepted and loved for whatever she was. Their connection was so strong that she let herself go off guards, allowed herself to be true, sometimes happy, sometimes sad, sometimes playful and other times sensual. She did not have to or was trying to be sexy all the time, like it is interpreted in our days, she was her authentic self, and that is damn sexy. Milton gave her the confidence and the freedom to be. And she was herself. 

מה שאני חושבת שהיה נפלא במערכת היחסים בין מילטון למרילין הוא זה שאיכשהו מילטון נתן לה את ההרגשה שהיא היתה מקובלת ואהובה כפי שהיא. הקשר ביניהם היה כל כך חזק, שהיא הניחה לשומריה והרשתה לעצמה להיות הכול- לפעמים שמחה, לפעמים עצובה, לפעמים שובבה, בפעמים אחרות  חושנית. היא לא היתה חייבת, ולא היא ניסתה להיות סקסית וחושנית כל הזמן, כפי שזה נדרש בזמננו, היא פשוט היתה אותנטית וזה סקסי בטירוף. מילטון נתן לה את הביטחון והחופש להיות. והיא היתה עצמה.



Marilyn and her Milton
There are a lot of chilling stories about Marilyn's last days. One of them is that Amy, Milton's wife, had a dream about Marilyn and told Milton she begged him to go see her. They haven't spoken in four years, so decided to call, talked to her for a while and believed Marilyn when she said she was doing OK. A short time  after they found out she she was gone. Later he told Amy that he should have listened to her and go see Marilyn. He returned to work as a photographer, but the story with Marilyn has left it's mark, he became bitter, somewhat disillusioned, and more dependent on alcohol and drugs than ever. I find Amy's words amazingly wise and penetrating, something we should all learn from : "I was never jealous of Marilyn. Arthur was always jealous of Milton, which is interesting in a way. Arthur had another life. Why should he be jealous? I didn't need Marilyn Monroe, but she sure as hell needed Milton Greene, and he needed her, because both of them were never the same after that. These two people should have been together through thick and thin. Nothing....nothing should have put them apart. I was smart enough to realize that. If Arthur had been smart enough to realize that, it would have been a whole other life for both of them."

יש הרבה סיפורים מצמררים על הימים האחרונים של מרילין. אחד מהם הוא כי איימי, אשתו של מילטון, חלמה על מרילין ואמרה למילטון שיש לה הרגשה רעה ושהוא צריך לבקר אותה. זה היה ארבע שנים אחרי שנפרדו דרכיהם והם לא היו בקשר. מילטון התקשר, הם שוחחו  במשך זמן מה ומילטון האמין לה כשאמרה שהיא תהיה בסדר. זמן קצר לאחרמכן נודע להם על מותה. מאוחר יותר הוא אמר לאיימי שהיא צדקה, הוא היה צריך ללכת אליה. מילטון חזר ליותר חזר עבוד כצלם, אך הסיפור עם מרילין השפיע עליו, הוא הפך למריר ומפוכח והתלות שלו על אלכוהול וסמים גדלה עם השנים. דבריה של איימי נבונים ונוקבים בצורה בלתי רגילה: "מעולם לא קינאתי מרילין. ארתור תמיד היה קינא במילטון, שזה מעניין. לארתור היו חיים אחרים. למה הוא היה צריך לקנא? לא הייתי זקוקה למרילין מונרו, אבל היא היתה זקוקה למילטון גרין, והוא היה זקוק לה, כי שניהם לא היו אותו דבר אחרי זה. אלה שני אנשים שהיו צריכים להיות יחד בטוב וברע. שום דבר לא היה צריך להפריד ביניהם. הייתי חכמה מספיק כדי להבין את זה. אם ארתור היה חכם מספיק בכדי להבין זאת, היו לשניהם חיים אחרים לגמרי. "




their last session together - the Red Sitting, 1957



In a 1982 interview Milton told a Los Angeles's newspaper :"I thought I'd seen them all; being in the business I'd seen so many models and actresses. But I'd never seen anyone with that tone of voice, that kindness, that real softness. If she saw a dead dog in the road, she'd cry. She was so super-sensitive you had to watch your tone of voice all the time. Later I was to find out that she was schizoid - that she could be absolutely brilliant or absolutely kind, then, the total opposite." I think this sentence by Milton summarizes the the secret magic of his work with Marilyn :"All I did was believe in her. She was a marvelous, loving, wonderful person I don't think many people understood."

בראיון מ1982 מילטון סיפר: "חשבתי שראיתי כבר את כולן, בהיותי בשו-ביזנס, ראיתי כל כך הרבה דוגמניות ושחקניות. אך מעולם לא ראיתי מישהו עם כזה צבע קול, כזה טוב לב, כזה רוך אמיתי. אם היא ראתה כלב פצוע, היא היתה בוכה. היא היתה כל כך רגישה שהיית צריך לשמור על טון הדיבור שלך כל הזמן. מאוחר יותר גיליתי שהיא סכיזואידית-היא יכלה להיות מבריקה וטובה לגמרי ואז ההפך הגמור ". המשפט הזה בעיני מסכם את  את הקסם הסודי של עבודתו עם מרילין: ".. כל מה שעשיתי היה להאמין בה. היא היתה אדם מרהיב, אוהב מופלא, שאני לא חושב שהרבה אנשים הבינו."

Five days ago it has been 50 years since Marilyn's  passing away (August 5th, 1962). I did not know that, and already started writing this post. I guess the world is tuned somehow. So this post is dedicated to her. May she rest in piece.

לפני חמישה ימים היו 50 שנה ליום מותה של מרילין (5 באוגוסט, 1962). לא ידעתי את זה, וכבר התחלתי לעבוד על הפוסט. אני מניחה שהעולם באמן מתכוונן איכשהו.אז הפוסט הזה מוקדש לה. שתנוח על משכבה לשלום.




So what do you think /feel ? This has been a pretty emotional post for me. Something about Marilyn touches me very deeply, I can't really explain. I was planning only to tell you about the photography that inspires me, but I went out on some journey with her, and could stop my self from telling you the story behind these shots. 
I know it was a long post, but how do you guys feel about photography? Any of the bloggers reading this, taking their own pictures? Working with partners? How does it feel for you? Anything you find most particularly helpful?  inspiring?
I would love to know for instance how did the session between these two sound. Did Milton tell her what to do, make jokes, complement her, or did he give her complete a silent freedom (the last one scares me foe example). I would LOVE to hear you thought and impressions on any of the above. 

I hope you enjoyed this post, I really enjoyed working on it. You are welcome to join this blog as a reader, I think at this point I need your support :) 
Till soon and a Lovely Day to all of us:) 

אז מה אתם מרגישים / חושבים ? הפוסט הזה היה אמוציונאלי למדי עבורי, משהו בקשר למרילין נוגע בי עמוקות, אני לא ממש יכולה להסביר. רציתי רק לספר על צילומים שאני מוצאת מרגשים, אך יצאתי לאיזה מסע איתה, ולא יכולתי שלא לספר לכם את הסיפור שמאחורי התמונות.
אני יודעת שזה היה פוסט ארוך, אך איך אתם, הקוראים היקרים שלי מרגישים כלפי צילום? יש כאן בלוגרים שמצלמים את עצמם? עובדים עם בני זוג או חברים עבור זה? יש משהו שאתם מוציאים כעוזר במיוחד? 
למשל היתי מתה לדעת איך נראה או יותר נכון נשמע סשן צילום בין שני אלו. האם מילטון אמר לה מה לעשות, סיפר בדיחות, החמיא לה, או שהוא נתן לה חופש ושקט מוחלט (האחרון מפחיד אותי למשל). אני ממש רוצה לשמוע את מחשבותיכם והתרשמותכם בקשר לכל הדברים שדיברתי עליהם, או לחלק מהם. 

אני מקווה שנהניתם מהפוסט הזה, אני מאוד נהניתי לעבוד עליו. אתם מוזמנים להצטרף לרשימת הקוראים של הבלוג, אני חושבת שבשלב הזה אני זקוקה לתמיכתכם. 
נשתמע בקרוב ויום מקסים לכולנו:)!


Sourses - מקורות
Images - תמונות

Photos: Milton H. Greene. Copyright 2010 The Archives Images. All photos are copyrighted by their owners and may not be reproduced. For more information and permissions of use for the Milton H. Greene Archives or to purchase prints, go here.






↧

FRENCH INSPIRATION - Favorite Cherry Blossom's - השראה צרפתית

August 13, 2012, 11:45 am
$
0
0

Sharing my inspiration with you guys- this post is about one of my favorite fashion bloggers - The Cherry Blossom Girl. She is Alix, french, is probably one of the most successful fashion bloggers in the world right now, got great taste, and always makes the best photography. I do love a perfectionist, they always make you aspire higher.. She also often wears vintage garments, that she mixes with shoes and bags I cant afford. I love those one of a kind vintage finds, they were what initially inspired me to sew. Take a look at some of my favorites from last year. (Yes, I am crazy about pants. And Skirts)

משתפת אתכם בעוד השראות שלי- הפעם מדובר אחת מבלוגריות האופנה האהובות עלי - The Cherry Blossom Girl. קוראים לה אליקס, היא צרפתיה, אחת מבלוגריות האופנה המצליחות בעולם כרגע (איך אני יודעת?מעצבי על מבקשים ממנה לדגמן..נראה לי שהולך לה לא רע:)), והכי חשוב בשבילי- יש לה טעם מעולה והיא תמיד משקיעה בצילום ממעלה ראשונה. אני אוהבת פרפקציוניסטים..הם תמיד גורמים לך לשאוף גבוה יותר. חוץ מזה היא מרבה לערבב בין פרטי וינטאז' מגניבים לנעליים לתיקים שאני לא יכולה להרשות לעצמי..:) אבל דוקא את הוינטאז' שלה אני הכי אוהבת, בזמנו הם היו אלו שגרמו לי לרצות ללמוד לתפור. כאן אספתי לנו קצת מהאהובים עלי משנה שעברה. (כן, אני חולת מכנסיים.. וחצאיות :)).



























I also like that she wears the stuff again and again, like a normal person :) And every time it's a little different..


אני גם ממש אוהבת את העובדה שהיא לובשת את הדברים שוב ושוב, כמו אדם נורמאלי. כל פעם קצת אחרת..








































And here they are in the city.. with the plaid pants I love. Used to own a pair like that in Riga. I think they were originally my Mom's..

והנה הם שוב עם המכנסיים המשובצות ממקודם. היו לי זוג מכנסיים כאלה בריגה, אני חושבת שהם היו במקור של אימא שלי..


Here is my favorite white collar, that shows up a lot. I love her taste. 
והנה הצווארון הלבן האהוב עלי עוד משנות הבית הספר. הוא מופיע הרבה אצל אליקס, מה שמן הסתם גורם לי להעריך את טעמה עוד יותר :)























She has lots of very beautiful outfits with summer and evening dresses and lovely high heels, very feminine and as usual - impeccable, but as you see, I am now in my European mood. Maybe because it's so hot in Israel right now, I could die. They are also talking about war again on TV, so sick of it.. So I ran away with my Cherry Blossom. 
I hope you enjoyed it, go ahead and get lost too in her wonderful blog. If you are curious as me jump ahead to the begging of her blog, when she was still "human" and wrote in french. Very inspiring...:) 

I'm off to walk the dog.. Happy Monday.. & Kisses !( Bisous!:)).. 


יש לה גם המון תלבושת מקסימות הכוללות שמלות ונעלי ערב, מאוד נשיות וכרגיל- מלאות חן וללא דופי, אך אני במצב רוח הארופאי שלי כרגע. אולי בגלל שכל כך חם אצלנו עכשיו, שאפשר למות.. או בגלל ששוב מדברים על מלחמה בחדשות.. כל כך נמאס לי מזה. אז אני רוצה לברוח עם הצ'רי בלוסום שלי :)
נו, אני מקווה שנהניתם, ואם לא הכרתם אותה- יאללה, לכו לאיבוד בבלוג הנפלא הזה. אם אתם סקרנים כמוני, תקפצו אחורה להתחלה של הבלוג שלה, כשהיא היתה עדיין "אנושית", וכתבה בצרפתית. מאוד מעניין ומעורר השראה.. :)!

יאללה, אני רצה לטייל עם הכלב, ערב שני שמח.. ו-נשיקות! (בצרפתית:))






↧

Music To My Ears - Kama Vardi .. מוזיקה לאוזניי - קמה ורדי

August 14, 2012, 4:40 am
$
0
0


A few days ago I went to this poetry night a friend of mine organised. He is a bit of a "dreamer" and a poet himself, a talented one if I might say, and writes The Sentimental Blog. He  also cooks pretty well and I keep trying to convince him to blog about all of his loves(Can you imagine? Music, poetry and food in the same place..? I don't think they were ever really apart for that matter..) but he doesn't listen to me. A guy, what can you do.

Anyway, I was surprised how much I enjoyed this cultural event. It was held at Rothschild 12, one of the hippest coffee bars in Tel- Aviv at the moment, and somehow, with a bottle of beer, some good friends and a wonderful sound track, I want tell you about, the poetry slipped down my throat easily. My soul enjoyed this uplifting evening and I need to thank Alfred's poems for being so communicative and touching and Kama Vardi's wonderful voice and music taking me on a trip. She won my heart and now it's time to share the enjoyment.


לפני כמה ימים הלכתי לערב שירה שידיד שלי ארגן. הוא כותב ומשורר בפני עצמו, די מוכשר אם מותר לי להגיד, ואחראי על הבלוג הסנטמנטלי. חוץ מהכתיבה הוא גם בשלן די טוב, ואני מנסה לשכנע אותו לכתוב על כל האהבות שלו במקום אחד (תחשבו, מוזיקה, שירה ואוכל.. לדעתי הם גם אף פעם לא היו ממש נפרדים..) אבל הוא לא מקשיב לי. בחור, מה אפשר לעשות.

בכל מקרה הופתעתי מכמה שנהניתי מהערב התרבותי הזה. הוא התקיים ברוטשילד 12, התל אביביים שביניכם מכירים, ומי שלא, כדאי, זה אחד המקומות המגניבים בימים אלו, ואיכשהו עם בקבוק בירה וחברה טובה, השירה החליקה לי בגרון ואפילו היתה טעימה. הנשמה שלי הודתה לי מאוד על הערב המעלה רוחנית הזה {לפי דעתי אין בעברית מילה לרוחניות תרבותית.. זה מסביר דבר או שניים..}, ואני צריכה להודות על כך לשיריו של אלפרד שהיו כל כך מתקשרים ונוגעים ולקולה המרגש של קמה ורדי, שלקח אותי למסע. היא כבשה את ליבי עם השירה הצלולה שלה ועכשיו הזמן להתחלק בהנאה. 



She is our new shinning star I believe, indie for now but soon to be well known, so enjoy the freshness and the discovery. I love this next video, fist cause it's about a home (you know, the theme of my thesis and this blog, you can say), and also -you can see a bit of the Life in Tel Aviv in the back round. If we go, I'd like you the world to remember us like that.. LOL. (I am a bit dramatic these past couple of days, sorry, it's the news in our place are getting to me a bit:))


היא הכוכבת הזוהרת העולה שלנו אני מאמינה, אינדית בנתיים אך בקרוב ידועה, אז תהנו מהראשוניות והגילוי. אני מאוד אוהבת את הקליפ הבא - גם כי הוא מדבר על הבית (שזה אתם יודעים, נושא שמעסיק אותי) וגם אפשר לראות ברקע קצת מהחיים בת"א. אם אנחנו נלך, היתי רוצה שיזכרו אותנו ככה.. :) (כן, אני קצת דרמטית לאחרונה, תסלחו לי, זה החדשות שמטרידות אותי:))






Not only she sings like an angel, she also is a good dresser, which I know for the "ahead of her time" skirt and the shoes that Kama was wearing at the concert. Yes  baby, she knows in which direction the wind is blowing.. We are watching the comeback of the notorious grandma's shoes. 40's are back in fashion, hopefully minus the war :).


לא רק שהיא שרה כמו מלאך, היא גם מתלבשת רצינית מאוד, מה שאני יודעת לפי החצאית והנעליים המקדימים את זמנם שהיא לבשה להופעה. כן, כן, קמה יודעת לאן נושבת הרוח. אנחנו צופים בקאמבאק של נעליי סבתא הידועות לשמצה. שנות הארבעים חוזרות, בואו רק נקווה שמינוס המלחמה :).





Good week to ya all,
Don't forget to tell me what you think! 
And.. hopefully I'll have some more time to sew and talk about it soon..:)
שבוע טוב לכולם!
אל תשכחו לשתף אותי במה אתם חושבים! 
ו..אני מקווה שבקרוב יהיה לי קצת יותר זמן לתפור ולדבר על זה :)




                                                
   ;)




↧
↧

Birthday & "out of the closet" Post -" פוסט יומולדת ו"יציאה מהארון

August 29, 2012, 2:22 am
$
0
0

Hello my dear friends. I am sorry I disappeared from the virtual life for a while. It has been and still is a very busy time. We are going away for a few weeks soon, so I am trying very hard to finish all of my unfinished stuff in the real world, that is a bit less patient that the blogland. I am also sewing a lot, (I have nothing to wear abroad!), so I documented lots of stuff I'll be gradually posting. In the mean while, I'd like to step out of "the closet" and introduce me (to the right) and my dear Mom (to the left). We celebrated my birthday two days ago, and I had the most wonderful day.

שלום חברים יקרים. אני מצטערת שנעלמתי קצת מהחיים הוירטאליים. אלה היו ועודם שבועות מאוד עסוקים. אנחנו נוסעים לחו"ל לכמה שבועות, ואני מנסה בכל כוחי לסיים כמה דברים בעולם האמיתי, שקצת פחות סובלני  מהבלוגוספרה. אני גם תופרת הרבה (כדי שיהיה לי מה ללבוש בטיול!) ותיעדתי כל מיני דברים שאני רוצה לדבר עליהם כבר כמה זמן.
בנתיים היתי רוצה לעשות צעד החוצה "מהארון" ולהציג את עצמי (מימין) ואת אימי היקרה (משמאלי). שלשום חגגנו לי יומולדת והיה לי אחד הימים המקסימים מזה הרבה זמן.


Me & my Mamochka

This cool purse was a gift from Svetlana Kletina


I love my Mom a lot. Not just as my closest flesh and blood, but as woman and a human being too. She is a lot of fun and an extremely inspirational person. The youngest in spirit as usual, she tried to convince us to go out dancing after dinner. Instead we went home and let the dog jump all over her (he is a - "hugging" dog :). I wonder are all golden retrievers like that?) Anyway, this is how my birthday ended. It started with me getting this lovely bucket from my husband -

אני אוהבת את אימא שלי מאוד. לא רק כשאר בשר הקרוב אלי ביותר אלא גם כאישה. היא נשמה גדולה ונדיבה, חזקה ומעוררת השראה בהרבה מובנים, ויחד עם זאת, צעירה ומתלהבת. אני מקווה שקיבלתי קצת מזה. הפעם היא ניסתה לשכנע אותנו ללכת לרקוד או לשמוע ג'אז אחרי ארוחת הערב (מה שבכיף הינו עושים ביום פחות ארוך..) במקום זה הלכנו הביתה ונתנו לכלב לקפוץ עליה (הוא כלב "מחבק". מנסה להתחבק כל הזמן. כל הגולדנים כאלה..?) בכל מקרה, כך היום הולדת שלי הסתיים, אבל הוא התחיל מהזר הזה שקיבלתי מאהובי- 




Then my Mom came and we started the evening with getting a royal treatment for our hands and feet at Yulia -
ואז אני ואימא נפגשנו ביוליה לטיפול שהגיע זמנו בכפות ידינו ורגלנו-



And then the three of us went to Neve Tsedeck (my favorite TA neighborhood), had a fantastic dinner at Nana-Bar -  we ordered the salmon with the asparagus risotto, Denis with the sweet potato gnocchi and the steak entrecote for the man (to our delight- all delicious!), and finished the evening with coffee and a chocolate souffle at Nina, a lovely Paris style coffee house. I wore the green dress I made several days ago- (and already wore to the designer shoe market, I have yet to post about)


ואז שלשתנו הלכתנו לנווה צדק (השכונה האהובה עלי בת"א, אלא מה..), אכלנו ארוחת ערב מופלאה בננה-בר - הזמנו סלמון על מצע ריזוטו אספרגוס, דניס על ניוקי בטטה ואנטריקוט לגבר שבחבורה (לשמחתנו הגדולה - כולם היו נהדרים!), וסיימנו את הערב על מקיאטו וסופלה שוקולד בנינה קפההפריזאי. לבשתי את את השמלה הירוקה שתפרתי לא מזמן (וכבר לבשתי לשוק מעצבי הנעלייםבשבוע שעבר, שעדיין לא כתבתי עליו)

that's what I call the "full moon" - ירח מלא :)
the back & the centered zipper - הגב ורוכסן אמצעי


It's made of light green cotton, with a bit of a stretch, that creates a good and comfortable fit. It wrinkles a bit, but that's the price I had to pay for making an unlined, light weight, possible to wear in August dress. I kinda like it for a change, so tired of the shapeless tricots I don't mind a little wrinkling. This dress, on the other hand, is very Madmen, and I think my figure feels at home :). There is a deep V neck which I love and an open back.

השמלה עשויה מכותנה ירוקה בעלת מעט גמישות, מה שגורם לה ללפף את הגוף בצורה יחסית הדוקה ויחד עם זאת נוחה. היא קצת מתקמטת אך זה מחיר שאני מוכנה לשלם על הבחירה לעשות שמלה קלה, ללא בטנה, שאפשר ללבוש אותה באוגוסט. והאמת שאני די אוהבת את זה לשם שינוי, כ"כ נמאס לי משמלות הטריקו נטולות הצורה, שאני מוכנה לחיות עם קצת קימוטים. השמלה הזו, לעומת זאת, מאוד מד-מן, ללא ספק, ואני חושבת ש.. איך נאמר? הגוף שלי מרגיש בבית בתוכה :). יש לה פתח V מקדימה וגב פתוח.







































ShoeMaker's . not this time 

I made it mid knee, my favorite length and although the skirt is 
becoming gradually skinnier towards the knees, because of the stretch I did't need to make a vent at all. I have just enough room to walk, and it makes me take more feminine and elegant steps. A very interesting bonus  and I think, maybe the secret to Joan Holloway's cat walk. 

עשיתי אותה באורך הברכיים (אמצע הברך- האורך האהוב עלי) ולמרות שהיא נהיית צרה יותר כלפי מטה, בגלל הגמישות של הבד  יכולתי לוותר על השסע. יש לי בדיוק מספיק מרחב בשביל לצעוד, והמגבלה הזו בסוף הצעד גורמת להליכה להיות נשית ואלגנטית יותר. תופעה מאוד מעיינית ואולי הסוד מאחורי הליכתה הממגנטת של ג'ואן הולווי.





The red pair of shoes in the picture was the first ones I tried on, by the ShoeMaker. The are lovely, and red, but I wanted sandals, and the Shani Bar design had  just enough of the granny sex-appeal I was looking for.


הנעליים האדומות למעלה היו הזוג הראשון שמדדתי (ע"י שומייקר). הן חמודות, ואדומות, אך רציתי סנדלים ולזוג הזה של שני ברהיתה בדיוק מידת הסקס- אפיל סבתאי שחיפשתי.


My new red sandals - Shani Bar's

The old pair to the right is from a lovely Givataim shop - Ester the Queen (Ester ha -Malca) and they cost a much as 12 $. The Shani Bar Sandals were on sale, and that's all the information I am willing give at the moment. That's my second pair of shoes this year (both from Shani.. (the first one was the Swan), it ok, no? Two pairs of designer shoes a year? I mean shoes are important, "it's the jewelry of the feet", as my friend Aya wisely put it. Maybe for this reason I have this infantile wish to make a shoe circle from all the shoes I have and post it, like Frollein Von Sofa here, and Miss Maple here. I haven't found a good enough reason to do so yet, just that they are pretty and deserve a post of their own:)


הזוג הישן מימין הגיע  מחנות מקסימה בגבעתיים ושמה "אסתר המלכה", והן עלו 50 ש"ח בלבד. הנעליים של שני היו במבצע, וזה כל המידע שאני מוכנה לתת ברגע זה. זה הזוג השני שלי השנה (הזוג הראשון גם היה משני, זה הברבור). שני זוגות של נעליי מעצבים בשנה זה בסדר, לא? נעליים זה חשוב, זה "התכשיטים של כפות הרגליים", כפי שחברתי איה הגדירה אותם, בחוכמה רבה. אולי בגלל זה מקוננת בי משאלה אינפנטילית לסדר את כל הנעליים שלי במעגל ולהצטלם איתן, כמו שפרוליין פון סופהאו מיס מייפל עשו. עדיין לא מצאתי לזה תירוץ מספיק טוב, רק שהן יפות ומגיע להן פוסט שלם בפני עצמן..:)


So that's me:) I have now shown you my face, my dear Mom and even myself from the back. I have thought about it for a while now, since my first career might have a bit of a conflict of interests with this exposure. But I usually make my own way in anything I do, and I decided to do a. cause I want to and b. to make a point, and join a collective effort of other bloggers in promoting a healthier and a more loving body attitude among the ladies. You saw I have quite a "full moon" behind, but to tell you the truth I love it, and I love women who confidently carry their curves. I wish I could see more of this kind os aesthetics on the billboards, as I told my blogger friend Ray Segev, an Israeli plus model. Her work had a very positive influence on me. While I was going through the issues with having my pictures taken for the blog, getting over how I look on camera (two sizes bigger than a year ago), comparing that to what other bloggers I follow, look like.. I saw a picture she took lying on the beach, not trying to hide her love-handles, and that was so beautiful to me that  it worked stronger than any other rationalization. And now, by the time I have finished this post I feel even more confident and happy about my decision. I felt great wearing that dress, and that's the dresses that I would like to make. Clothes that will enhance the girl's natural goddess factor. 
So to sum it all up -"I stand behind my behind", and I invite you to do the same. 

As usual, I would love to hear your thoughts. How do you feel about your body? (Big question, I know..) What makes you feel good about your self and what makes you loose your confidence? 


אז.. זו  אני:) הראתי לכם את פניי, אימי היקרה ואפילו את עצמי מאחור:) התלבטתי לגבי זה במשך זמן מה, בעיקר משום שהקריירה הראשונה עשויה להיות בניגוד עניינים מסוים עם החשיפה. אבל אני רגילה ליצור את דרכיי, גם אם אלו עדיין לא קיימות, והחלטתי ללכת על זה. גם כי זה מעניין אותי וגם כדי להבהיר נקודה, ואולי להצטרף להמאמץ הקולקטיבי לקידום גישה בריאה ואוהבת יותר כלפי הגוף  הנשי. ראיתם  שיש לי "ירח" די מלא שם מאחור, אבל להגיד לכם את האמת אני מאוד אוהבת אותו, ואוהבת נשים שנושאות בחן ובאציליות את קימוריהן. כפי שאמרתי לידידתי הבלוגרית ריי שגב,  אשר לעבודתה היתה השפעה חיובית מאוד עליי- הלוואי והייתי יכולה לראות יותר אסתטיקה מן הסוג הזה על גבי שלטי החוצות.  בעודי מתמודדת עם הסוגיות של צילום לבלוג, מנסה לקבל את איך שאני נראית בתמונות (שתי מידות גדולה מלפני שנה), ומשווה  לאיך שבלוגריות אחרות שאני אוהבת נראות .. ראיתי תמונה שריי לקחה בעודה שוכבת על החוף לא מנסה להסתיר את הקימורים  שלה. וזה היה כל כך יפה בעיני שזה עבד חזק יותר מכל רציונליזציה אחרת. וכעת, תוך כדי שאני מסיימת את הפוסט הזה, אני כבר מרגישה בטוחה יותר ושמחה על ההחלטה שלי. הרגשתי נהדר בעודי לובשת את השמלה הירוקה שלי ואלה הן בדיוק השמלות שאני רוצה לעשות. בגדים שיגבירו את "גורם האלילה" הטבעי.

אז לסיכום :) - "אני עומדת מאחורי אחוריי", ומזמינה אתכן לעשות את אותו הדבר. כרגיל, אני אשמח לשמוע את דעתך- איך אתן  מרגישות עם הגוף שלכן? מה משפיע עליכן לטובה ומה לרעה? יש משהו שאתן אוהבות ללבוש במיוחד?



till soon,
עד הפעם הבאה,
xx
:)




↧

The Russian Couture Inspired Skirt - אנה קרנינה לובשת חצאית

September 1, 2012, 1:47 pm
$
0
0

This skirt is a break I took from the bathing suit :) Lately I took 
on too many "challenging" projects, and kind of forgot I don't have anything normal to wear. So I've made this skirt, within a day actually, even though it is has a lot of couture touches.

החצאית הזו היתה הפסקה שעשיתי מהבגד ים. לאחרונה התחלתי להתעסק ביותר מדי פרויקטים "מאתגרים" וקצת שכחתי שאין לי מה ללבוש ביום יום. אז עשיתי את החצאית הזו,למעשה תוך יום, אפילו שיש בה הרבה נגיעות של תפירה עלית. 
 

I based the skirt on my self-drafted skirt pattern (I used one of my Russian design books from the 50's, and this effects the place of the darts and the seam lines. Pattern design is a very interesting subject to me - one I would like to talk more about in the future.) The skirt ends 3 inches above the natural waist line and the seam lines are eliminated to reduce bulk. It has an underlined facing for the waist and is fully lined. 


החצאית היא גזרה מעשה ידיי, פיתוח של גזרת בסיס של חצאית ישרה (יש הרבה נוסחאות שונות להכנה של גזרת חצאית ישרה, אך את זו מבוססת על ספר רוסי משנות ה50 שקיבלתי מאימא, ואז היה הבדל במיקום של התפרים והמתפרים). כל התחום של תדמיתנות, הוא מרתק בעיני, ואני רוצה להשקיע בו יותר במהלך השנה. לגזרה הבסיסית הוספתי בערך 8 ס"מ מעל למותן, וחיברתי בין החלק הקדמי לאחורי בצורה כזו שהתפרים הצדדים נעלמו והפכו למתפרים בלבד. למותן יש רצועת עיבוד פנימית מחוזקת בפליזלין ואליה מחוברת הבטנה העשויה גם ביא מויסקוזה נעימה ונשפכת.


The trick with the lined skirts is to make pleats instead of darts in the lining, it makes it much more comfortable to move and sit in. The skirt has a wide couture hem, that is attached by hand to the lining, and therefor invisible. There is one seam in the back, that also accommodates the invisible zipper. The feeling in a skirt like this is "expensive". What does "expensive" feel like? I think it has something to do with the experience of quality. 


הסוד עם הוספת בטנה לחצאיות הוא להפוך את המתפרים לקפלים (או קיפולים) עדינים, זה הופך את כל התנועה והישיבה הרבה יותר נוחה, אפילו אם החצאית צמודה למדי. לחצאית הזו יש מכפלת (קוטור) רחבה שמחוברת בעבודת יד לבטנה. יש כאן רק תפר אחד אחורי (מינימום תפרים- זה לעתים קרובות מקסימום נוחות) ובתוכו מתחבא הרוכסן הנסתר. ההרגשה הכללית בחצאית הזו היא "יקרה". איך מרגיש "יקר"? אני חושבת שזה קשור לחוויה של איכות.



What you are seeing here are my first attempts ever to model, and my husband's first attempts as a fashion photographer. I think at least he is doing not a bad job, considering we are using our Iphone cameras with some basic instagram filters. After this experience I got a whole new appreciation for fashion models.. It is a hard job, man! 
מה שאתם רואים כאן זה את הניסיונות הראשונים שלי בחיים לדגמן, והנסיונות הראשונים של אהובי כצלם אופנה. לדעתי לפחות הוא עושה עבודה לא רעה, בהתחשב בעובדה שאנחנו משתמשים במצלמת אייפון פשוטה וכמה פילטרים בסיסיים של אינסטגרם. באשר אלי, אני חייבת לציין, שהחוויה גרמה לי לההעריך מחדש את כל מקצוע הדוגמנות- זו עבודה קשה, אנשים! 

  אנחנו משחקים עוד קצת - we play a little more
The blouse is vintage (Mom's closet:)) and has a gorgeous buttoned back 

 החולצה וינטאז', מהארון של אימא:), ויש לה גב מכופתר יפהיפה





Shoes - (The Swan) by Shani Bar

The skirt was partly inspired by the designs of Ulyana Sergeenko . 
I had this material and wanted to make something with a Russian flair, but that will also be flattering for my curvyness. I love this length she brought back to fashion- just above the ankle. Suddenly the ankle receives the attention, and it is a beautiful body part. In this length I feel a bit like my grandmother in the begging of the century. Very romantic. 

חלק מההשראה שלי לחצאית היו העיצובים של אוליאנה סרגיינקו, עליהם כתבתי  בעבר. היה לי את הבד והתחשק לי להכין משהו עם ניחוח רוסי, אבל קצת יותר מחמיא לגזרה שלי, מאשר החצאיות הנפוחות שאוליאנה לובשת. אני מאוד אוהבת את האורך הזה שהיא החזירה אותו לאופנה, קצת מעל לקרסול. פתאום הקרסול מקבל תשומת לב, והוא באמת איבר מאוד יפה. אני מרגישה קצת כמו סבתא שלי בתחילת המאה.. מאוד רומנטי העניין הזה.





 most favorite pair of flats from Svetlana Kletina

I wore this skirt a few times already, but the last time was the funniest. I started teaching a new class this week, a new course (in something not connected to sewing:) and there we had a discussion about religion. Before I spoke my mind on the subject, I checked - is there anyone religious here? The class looked at each other, then looked at me, and said carefully.. "you, no..?". I laughed  so hard.. I said - "oh, no, cause of the skirt? It's the latest fashion, you just haven't heard about it yet!".. So yeah, I guess fashion, like any form of art, is only understandable in a context.. :)


לבשתי את חצאית הזו כבר כמה פעמים, לכמה ארועים שונים, אך הפעם האחרונה היתה הכי מצחיקה. השבוע התחלתי ללמד קורס חדש, עם כיתה חדשה (משהו שלא קשור לתפירה :) ובמהלך השיעור התעורר אצלנו דיון לגבי דת. לפני שאמרתי את דעתי, בדקתי אם יש מישהו דתי בכיתה. הכיתה הסתכלה אחד על השני, ואז עלי , ושאלה בזהירות.. - "את, לא..?" אני צחקתי נורא, אמרתי להם - " מה בגלל החצאית?.. לא, זו האופנה האחרונה, אתם פשוט  לא שמעתם על זה עדין!" אז כן, כנראה שאופנה, כמו כל אומנות אחרת, מובנת בעיקר בתוך הקשר..:)

great week dear readers
!שבוע טוב לכולם
:)



↧

Toronto Film Festival ,Honeymoon and the Blue Capris פסטיבל הסרטים בטורונטו, ירח דבש והקפרי הכחולים-

September 27, 2012, 1:26 pm
$
0
0



So the reason I disappeared for a month and have been a "very bad blogger" is that we went away to Canada for a couple of weeks for three very good reasons- A. Toronto film festival premiered my husband's first feature film, B. to spend some time with family there and last but not least C. our much delayed and anticipated honeymoon. I did take my laptop along in an attempt to get some work done and blog a bit, but we found out early in our trip that there would be no internet connection for us. I had to let go, and it was probably for the best.

אז הסיבה לכך שנעלמתי לאיזה חודש והיתי "בלוגרית רעה" היא שנסענו לקנדה לכמה שבועות, מכמה סיבות טובות יחד :א. הקרנת הבכורה הבינלאומית לסרטו (הארוך) הראשון של בן זוגיבפסטיבל טורונטו, ב. לבלות קצת זמן עם משפחה שגרה שם וג. ירח הדבש שהתערכב קצת.. שנה לא יכולנו להחליט לאן ניסע עד שבאה ההזמנה לטורונטו, ועימה ההזדמנות להרוג כמה ציפורים במכה (איזה ביטוי אכזרי זה..? עברית שפה קשה) כוונותיי היו רציניות עד כדי  שלקחתי איתי את הלפטופ, בתקווה למצוא קצת זמן לעבוד ולבלג בערבים, אך כבר במלון גילינו שהמחשב מסרב לקלוט את האינטרנט הקנדי. בקיצור, זה לא נועד להיות, ואולי לטובה.. 






Love a city with a streetcar. So far I know of 3- Riga, San Francisco and Toronto. Anywhere else?








The first week we hang out down town of Toronto, went to a bunch of film industry events, had good dinners, and saw as many movies as we could :) From the stuff we've seen I really recommend Frances Ha, by Noah Baumbach, which is like a breath of fresh air (I totally forgot I was a separated person by the end of it, thanks to Greta Gerwig's acting), and The Master, by Paul Tomas Anderson with Philip Seymour Hoffman, Joaquin Phoenix in Oscar winning leads. The first one is small and intimate, a very sensitive portrait of my generation (I believe), and the other is big, sometimes even self important, but still excellently made and does make you think, which is what every movie wants, I suppose. From the foreign ones we really wanted to see The Hunt, by Thomas Vinterberg, but we had our own premier or some other event to be at. So far it has been a big success, so the chances are we'll catch it here too. 


בשבוע הראשון שלנו נשארו בדאון-טאון טורונטו, שבזמן הפסטיבל הופך להיות מקום הומה אדם ופועם. העיר מגניבה, יש בה חשמליות וריח של אוכל טעים מכל פינה (תופעה מסקרנת ופחות מוכרת לי מישראל) ומה שהכי הרשים אותנו ובדיעבד הטעה את הערכתנו הכלכלית- היא הסושי המעולה והזול שלהם. באמת הכי טעים והכי נדיב בסלמון באופן שלא משפיע על המחיר.. בכל מקרה, רק שתדעו, שזה הדבר היחיד שזול שם. קנדה יקרה בטירוף.. יש בזה משהו אנטי יצירתי  בעיני. נגיד הסתובבנו בשכונות חמודות, חנויות יד שניה ואופנה היפסטריות, אבל אני לא מכירה היפסטר שיכול להרשות לעצמו לקנות חולצה ב200 דולר. לא אחד אמיתי בכל אופן.. בכל מקרה, אני לא יודעת אם זה המדד הנכון לשפוט לפיו מדינה.:)
אני מצאתי לי פורקן בחנויות התפירה  והבדים (עליהם יהיה פוסט נפרד), וגם יצא לנו לאכול טעים וטוב.


באוירת הפסטיבל הבינלאומי הכרתי כל מיני אנשי קולנוע חמודים, חלקם באופן מיסטי למדי היו אפילו מ-ריגה וחלקם באופן מיסטי עוד יותר למדו איתי ביסודי..(?) ולכן הגעתי למסקנה שקיים איזשהו קשר בין המדינה הזו לישראל ואפילו שהיא קצת בורגנית, טוב שהיא קיימת. (באמת הקנדים מודים לי עכשיו מעומק ליבם על האישור:)) טוב, מבלי ששמתי לב כתבתי פסקה שלמה של דברים שלא דיברתי עליהם באנגלית.. כנראה שזה אמור להשאר ביננו.
עכשיו לחלק המתורגם. יכולנו להיכנס למלא סרטים, שטיחים אדומים, הקרנות בכורה, מה שתרצו, אבל בימים הראשונים כל הזמן נרדמנו מוקדם, (יש דבר כזה ג'טלג והוא כנראה מתחיל אחרי 30) וגם הבמאי האישי שלי היה צריך קצת לעבוד, לפגוש אנשים, להתראיין ולהגיע לבכורות של עצמו.. ככה שפספנו די הרבה סרטים. בכל אופן, ממה שכן ראינו שווה לציין שניים. הראשון זה סרטו הקטן, השחור לבן והמרגש עד כדי כך שבכיתי מחצית ממנו (אבל אולי זו אני) של נח באומבך- פראנסס הא. יש שאומרים שהוא מזכיר את הגל החדש הצרפתי, יש האומרים שמדובר במנהטןהחדש, יכול להיות, ויחד עם זאת, הוא אקטואלי, רענן ומעל הכול אוהב אדם, שזה מצרך נדיר בימינו. הסרט השני הוא המאסטר, עם פיליפ סימור הופמןויואקין פיניקסבתפקידים גדולים, שעל אף יומרנותו הקולנועית, מצליח לספר סיפור יפה ומעורר מחשבה.בסופו נשארנו חלוקים בדעותנו  (לא לגבי הסרט, אלא לגבי מהותו של המאסטר), ונראה לי שזה סימן טוב לסרט.. סרט נוסף שממש רצינו לראות (ואגב- כל אחד בנפרד מהשני) הוא הנט (מצוד), של טומס וינטרברגהדני. בנתיים נראה שהוא מבטיח להיות מספיק גדול כדי להגיע גם לבתי הקולנוע שלנו.





Having had enough of urbanity, and after a nice family Jewish New Year celebration we took off to Niagara Falls. On the way we stopped at almost all the vineyards for a tasting (or a dozen.. luckily we were not driving) and the lovely Niagara On The Lake (If there is a heaven where people go after they retire, that's it, let me tell you) The town is full of old wooden houses like I have only seen in movies (The NoteBook, to be specific:)). 

טוב, אז אחרי השבוע העמוס הזה, פלוס ראש השנה משפחתי חמוד מאחורנו, נסענו לבקר בניאגרה. אני עדיין מוטרדת מהמחשבה של מה יקרה לרגשות של הקנדים אם יגלו שקראנו לשירותים שלנו על שם המפלים הי יפים שלהם..
בכל מקרה, אם אתם עושים את הטיול הזה פעם- תעצרו בדרך בכל הכרמים המדהימים שלהם, שמציעים טעימות, ותקנו לכם לדרך את האייס ויין (יין מתוק וטעים בטירוף הנעשה בתהליך מיוחד מענבים קפואים..). בדרך לניאגרה עצמה שוכנת הניאגרה על האגם (נו, זה לא מצחיק?), עיירה מקסימה (מעין גן עדן לפנסיונרים ( ורק הפרוטסטנטים הטובים ביניהם)שמגיעים אליו לאחר פרישתם). היא מלאה בבתי עץ יפים כאלה, שראיתי בעבר רק בסרטים.. (או ביומן, אם נדייק:)).
























































I can't say we enjoyed the Niagara itself much, I mean the Canadian part of the waterfalls is beautiful, but I kind of kept wishing in my heart for the Indians to be back instead of all the hotels, casinos and the fast food joints. So to escape the tourist trap we rented a couple of bicycles from a local shop and rode down the hill, following the river towards the lake. In addition to me lovin' bicycles (it is my horse:) it turned out being a fun and a beautiful ride. 


אני לא יכולה לומר שנהנינו מהניאגרה עצמה במיוחד. המפלים, ובמיוחד הצד הקנדי יפהיפים כמובן, אך כל הזמן קיוויתי בליבי שיחזרו האינדיאנים ויחליפו את כל בתי המלון, הקזינו ומסעדות האוכל המהיר שממלאים את המקום, ברכיבות שלהם על סוסים ופולחנות לנשרים המקומיים (או עוד כל מיני דברים שאני מדמיינת שאינדיאנים עושים). אז כדי לברוח קצת ממלכודת התיירים שכרנו לנו זוג אופניים ורכבנו לאורך הנהר, לכיוון האגם, למה שהתגלה כמסלול ממש יפה ומהנה. 













On the way we also found a brick wall (lovely background for a pair of blue jeans, doncha think?) and we gave a few trial shots to my new capri pants, made specially for the trip two hours before the flight (I kid you not). There is nothing like a chalange. Anyway, capris are my old disease along with the swimsuits, and I truly believe this is the most flattering shape of pants for the female curvyness. This is my own pattern that I keep experimenting with construction wise, but there is still a lot of work to be done to make it better (among which is using a side zipper the next time, making them a bit tighter, improving the facings and always wearing them with a bodysuit, when tucked in!:))


בדרך מצאנו אפילו קיר לבנים לצלם על הרקע שלו את מכסני הקפרי החדשות שלי. תפרתי אותם במיוחד לרגל הנסיעה, שעתיים לפני הטיסה. חברתכם הנאמנה אוהבת אתגרים. בכל מקרה, מכסני קפרי היא מחלה ישנה שלי. אני סמוכה ובטוחה שזו הגזרה המחמיאה ביותר לנשים (לפחות לכל אלו שישבנן בצורת אגס, או תפוח:)) הזוג הזה יושב לא רע, אך הן עדיין רחוקות מלהיות מושלמות. (דברים שיש לתקן בפעם הבאה- רוכסן צדדי, ולא אחורי, גזרה צמודה יותר, לשפר את העיבוד הפנימי וללבוש עם בגד גוף או חולצה קצרה בלבד :)!). 

הפאוץ' החמוד הזה וינטא' מחנות יד שניה פה בגבעתיים




This little pauch is vintage, found at the local (Givataim) second hand











This post was a bit chaotic, I guess I am trying to organize my thoughts here. I have two more posts pending on Canada vacationing and local sewing supplies shopping which is my alternative to the regular & rather boring brand shopping. So stay tuned, and please comment if you have anything to ask, tell or whatever.

טוב, הפוסט הזה היה קצת כאוטי, אני מנסה לארגן את המחשבות שלי דרככם. יש לי עוד שני פוסטים בדרך על דברים שאפשר לעשות בקנדה, וגם על חנויות תפירה ובדים מקומיות - האלטרנטיבה שלי לקניות המותגים הרגילות והמשעממות למדי (לפחות עבורי). בקיצור, נשתמע בקרוב, שנה טובה ומתוקה ואל תשכחו להגיב או לשאול מה שבא לכם.

For those of you curious about my husband's movie, you are welcome to see it in Israel next Friday at the Haifa Film festival or wait for it to make it's festival round to your country:) It also will be back in spring for Toronto Children's Film festival. We are talking about a lovely and touching movie from a very talented and sensitive movie director :).

ולסיום- הפוסטר של בעלי הבמאי (וכשאני אומרת בעלות, אי מתכוונת מהצוית הפמיניסטית ביותר:) הקרנת בכורה ארצית ביום שישי הבא- 5.10.12 פסטיבל חיפה. אני יכולה לומר רק שמדובר בסרט מקסים ומרגש, כצפוי מיצירתו של במאי מוכשר ורגיש במיוחד :)



tfu tfu tfu or "knock on wood" 
חמסה חמסה חמסה
:)




↧
Search

The Treasures Found In Old Burda Magazines - אוצרות בורדה הישנות

September 29, 2012, 12:07 pm
$
0
0

There are two big events going on in the sewing community right now- two big coat sew-alongs.. One from Collete, making the new Anise Pattern, and the other by Gertie, with her new Coat Pattern for Butterick . 
And all that is cosmically tuned to my decision to focus on tailoring this fall. I have taken Gertie's Starlet Suit Jacket course on Craftsy a while ago, and could not wait for a colder weather to finally try the techniques on something wooly. Just now, in Canada, I got me all the pressing and tailoring equipment I was missing, and did a research on the fabric types too, but decided to wait a bit till I choose the pattern. Too much choice is often a problem for former USSR citizens:)

Although I was tempted to buy both of Sarai's and Gertie's patterns (even more choice..haha), I kept  my cool and decided to use what I have. I also won't be home for at least half of the schedule  and won't be able to do finish even if I start. I have about a week, and what I also have is a big collection of old Burda Magazines. These are my resources ..So far I briefly browsed a few years back and found a stash of treasures, that I am sharing here, for your reference as well. 



Anise Jacket Sewalongשני ארועים גדולים קורים כרגע בקהיליה התופרת. שתי "תפירות בצוותא", תרגום חופשי שלי (ואתן מוזמנות להציע את שלכן) ל"sew-alongs". תפירה בצוותא, למי שלא מכירה, זה פרויקט אינטרנטי קהילתי, אותו בד"כ מנחה ומארגנת בלוגרית אחת, שבו כמה אנשים ממקומות שונים בעולם מחליטים לתפור בזמן מוגבל בגד מהתחלה ועד הסוף. המנחה מחליטה על אישזהו לוח זמנים וכל כמה זמן מתקדמים שלב, כאשר כל זה מלווה בהסברים, אפשרות לשאול שאלות ועזרה הדדית. למי שממש חדשה בתחום ומתעניינת, יש לי למטה בבלוג רשימה של לינקים לכל מיני תפירות בצוותא נחמדות שהתרחשו בשנתים האחרונות. מכיוון שיש שם המון הנחיה ומידע שימושי, הכולל תמונות, הסברים והתוצרים הסופים, אני לפעמים משתמשת בלינקים האלה גם בלי קשר לפרויקט ספציפי.

בכל מקרה, הפעילות שמונחות בימים אלה הן - גזרת "אניס" מבית קולט, שמונחית ע"י שראי, והמעיל של גרטי עבור בטריק, שגרטי מנחה בעצמה. כל ההתרחשות הזו מתואמת באופן קוסמי (לפחות ככה אני בוחרת לחשוב) עם ההחלטה שלי להתמקד בחייטות בסתיו הקרוב. מאז שעשיתי את הקורס של גרטי ה-Starlet Suit Jacket- אני לא אתרגם את זה, רק אמליץ שוב על craftsy) אני מוכנה ומזומנה לחורף שיבוא ואוכל להתנסות בכל הטכניקות על איזה משהו צמרי. מה גם שבסיבוב קניות שלי בקנדה השלמתי את ציוד החייטות והגיהוץ שהיה חסר לי. 

:-)אני חייבת לציין שהתרגום של כל התחום הזה לעברית, אינו פשוט לי. לא כי חסרות לי מילים, אלא שהקונוטציה שמלווה אליהם בד"כ בעברית היא הרבה פחות מגניבה ומרגשת. כשאני אומרת "tailor's ham" באנגלית, יש לי ממש צמרמורת בגוף מהתרגשות וגאווה על כך שאני יודעת מה לעשות איתו. הריח של מגהץ האדים שלי משכר אותי- אני ממש מכורה אל הרעשים והריחות של תפירה של בגד חדש. בעברית, הצמד "כרית חייטים" עושה לי אסוציאציה של חייט זקן ביפו, שיושב בחנות קטנה וחשוכה ולוקח 30 ש"ח בשביל לתקן רוכסן. האם אתן גם שם? זו אסוציאציה נורא אנכרוניסטית ולא רלוונטית יותר. אני רוצה לשנות את זה- תפירה היא דבר מגניב, חם וסקסי.. ואם זה עדיין קשה להאמין, אני מקווה שהבלוג הזה יעשה את העבודה שלו:)

טוב, בקיצור - יש לנו שתי תפירות בצוותא, שתי גזרות של מעילי רטרו מדליקים, אחר ארוך, אחד קצר, ושתי מדריכות תותחיות (אספר עליהן בפוסט קרוב), ועל אף הפיתוי הגדול לצרף את שתי הגזרות האלה למשפחה (והקלות הבלתי נסבלת של הפאי פאל) אבל אני החלטתי להסתפק במה שכבר יש ליוזה (בין השאר) אוסף די גדול של בורדה. מה גם שלצערי לא אהיה בבית במשך כל התקופה של הפרויקטים ולכן חבל להצטרף ולפרוש באמצע. עכשיו גם בגליונות האחרונים (ראו ספטמבר ואוקטובר, שעומד לצאת לחנויות) יש כמה ג'קטים ומעילים מקסימים, אבל כאן אני עברתי קצת על השנים הקודמות (2007-2010), וראו מה מצאתי.


My magazines are in Russian, but the issues are the same in every language. 
Burda- September 2007
אלו ברוסית, אך ניתן למצוא אותם גם באנגלית, גרמנית ולפעמים צרפתית ברשתות ספרים
בורדה 09/2007


I have a very serious tendency towards plaids this year. After studying 50's designs, I see them in a whole new light. Burda- September 2007
בורדה 09/2007- יש לי נטייה חזקה מאוד למשובץ החורף הזה. אחרי שחקרתי את העיצובים של שנות החמישים, אני רואה אותם באור חדש לגמרי. לא חולצות בוקרים, לא גראנג' ולא אירים, מחויטת ואלגנטית כמו תלמידת בית ספר פרטי באנגליה

I love this one! Doesn't have to be in animal print too, but I admit..there is something to it. Burda - September 2007
זה מתוך בורדה, 09/2007. כל כך יפה. לא חייב להיות מנומר, אבל האמת מגניב לגמרי

Oh, a capelet, how I love thee. Burda, 09.2007
מי אמר שכמיה ולא קיבל? אני חולה עליהן
09/2007 ,בורדה 

This is definitely a season of the capes. Even Dolce & Gabbana are following Burda:) And it's not just the capes readers, many times the sewing communities start the trends, and not the opposite, as often believed. People are the creative ones. Burda 08,2008
טוב, כל מי שעוקבת קצת אחרי העניינים יודעת שזו העונה של שכמיות. זה קצת הורס לי זה , אבל לא נורא. אני יודעת שתכננתי על שכמיה כבר כמה חורפים, אני פשוט איטית. אגב אני כל הזמן תוהה אם דולצ'ה וגבנה קוראים בלוגים לתפירה, כי כבר כמה פעמים יצא להם להביא אותה בעיצובים שהופיעו קודם בבורדה. עכשיו בורדה גם לא ממציאים את הטרנדים, הם עוקבים אחרי מה שלקוחות שלהם מחפשים. ככה שמסתבר שהאנשים הרגילים הם היצירתיים. יוצרי הטרנדים, בלשון המקצוע.. בורדה,08/2008 

One of my favorites, and on my to do list. The pattern is pretty similar to Anise, and there is a A line skirt too! 
Burda, 09.2009
זה אחד הפיינליסטים שלי, הנמצא ברשימה של דברים לעשות בסתיו הזה. הגזרה מאוד דומה לאניס ויש גם חצאית! חפשו את בורדה 09/2009

Now how 50's is that coat? Actually it was a new silhouette that emerged in the end of 50's - "Chemise, Trapeze, or Simply Ease.. The New Shape Emerges" 1958. 
Burda, 09.2009
הצורה הזו הופיעה לראשונה בסוף שנות ה50,  כמבשרת התחלה של תקופה חדשה. בורדה, 09/2009  


This A shaped coat is divine. One of my finalists for this fall.
  Burda, 08.2009
 גם המעיל הזה בגמר. הוא מתחרה נגד שתי הגזרות בתחתית הפוסט על טיסה לפריז. בורדה 08/2009 


And here it comes again in a heavier warmer version. The capelet is great too, don't you think? Burda, 08.2009



As you can see, too many choices, too little time. We are going to a wedding in Paris in a while and I am inclined into making something a little fancier, like these two - (but what do you think?)


כפי שניתן לראות, יותר מדי בחירה, פחות מדי זמן. אנחנו נוסעים בקרוב לחתונה של חברים בפריז, ואני נוטה לבחור משהו יותר חגיגי - במו בשתי הדוגמאות מטה. מה אתם אומרים? 

the one on the left. Burda, 04.2009


or this baby, that I have loved for a while now ..
Burda 03.2010
אהבה ישנה שלי, שחיכתה להזדמנות :)

By the way, does any of you guys know what coat fabric would go along with the wool crepe I got for the dress? Sandra Betzina in her very useful Fabric Savvy says: "If you need a dressy coat to wear out in the evening, consider making a trench coat in black or taupe 4-ply silk (?) underlined with flannel for warmth (!. Make it just above the knee in length and you can wear it over anything". Have anyone had experience with that? I am tempted to try it out. Of course it all depends on the fabrics TA "fashion district" has to offer. 

אני ממש לא יודעת מאיפה להתחיל בבחירת הבדים.. מה נראה לכם מתאים למעיל אלגנטי כזה? אני הולכת לעשות סקר שוק בנחלת בנימין, אז אם למישהי יש המלצות למקום טוב - עם בדים איכותיים ולא יקרים מדי, אשמח לשמוע! המחירים בקנדה התחילו מ15$ ליארד (קצת פחות ממטר), אני מקווה  שאצלנו הם יהיו יותר הומאנים. סנדרה בטזינה, שכתבה את Fabric Savvy,
(?)ספר מעולה על בדים ושימושים שונים, מציעה לעשות את המעיל ממשי ולחזק אותו על ידי פלנל, בשביל חום. החלק של פלנל נשמע לי מעניין. 

Now, I did get the Anise Companion (when Sarai promoted it with a little sale) which is an in-depth, 70 page step by step pdf instruction book for making the Anise jacket with lots and lots of photos. So that, the Craftsy course and the Singer's Tailoring (Singer's Reference Library (which I  highly recommend collecting)should get me through the mission.


למי שגם בא לה להתנסות בחייטות, אני הולכת להשתמש בשלושה מקורות מידע- קודם כל רכשתי לי את המדריך של אניס, שזה ספר אלקטרוני בן 70 עמודים ששראי הכינה, והוא מכיל ממש את כל השלבים והתמונות של עשיית ג'קט/מעיל. מעבר לזה יש את הקורס של גרטיבcraftsy והספר שאני הכי ממליצה עליו למטרה זו, הוא ה-Singer's Tailoring, מבית זינגר (סדרת הרפרנס שהמלצתי עליה בעבר). אני מקווה ממש לצלוח את המשימה הזו ואז להעביר לכאן את הידע שנצבר, בעברית.

good week everybody
  שבוע טוב לכולם!




↧
↧

Canadian Tails, part two -Algonquin Park, Algonquin Mists and an Itsy Bisty of Country Chic - עלילות קנדיות, חלק ב: אלגונקין פארק ושיק כפרי

October 6, 2012, 8:05 am
$
0
0

אני יושבת בקפה גרג, בסינמטק חיפה, מחכה לבן זוגי שיצא מסרט. בנתיים החלטתי לשחרר לאוויר כמה פוסטים שסבלו מדחיות רבות מדי בשל פרפקציוניזם בלתי אפשרי.

This post has been in my drafts for a more than a week. It's in Hebrew, I hope the English readers will forgive me this time and use the translation option. This the second part of our trip in Canada, that we spent in the Algonquin Park, staying at Algonquin Mists. We took the photos with our new Canon Rebel camera, that was a birthday present. I hope you like it.. :)

הפוסט הזה יהיה קצר במילים ורב בצילומים. בקנדה קנינו את המצלמה המיוחלת.. (Canon Rebel (something  (שם הולם, לדעתי).  הכירו את אלגונקין פארק, לא ממש פארק אלא יער עצום בגודלו, אגמים, דובים, צבאים, פטריות ושלכת.. :)














יש באלגונקין פארק המון מסלולים, כולם מבטיחים להיות יפים. אפשר לעשות טרקים ממש ולהשאר לישון בשטח, אפשר להשכיר קייקים, אפשר לדוג.. אני רוב הזמן היתי בחרדה שנפגוש דוב (הבנו שהשנה לא היו מספיק פירות יער ועל כן הדובים עשוים להיות רעבים) ולכן, וויתרנו על לישון באוהל. טיילנו הרבה ברגל וטיפסנו לכאן-



המקום ששכרנו לירח הדבש שוכן גם הוא באמצע יער פראי, ונקרא  אלגונקין מיסטס - Algonquin Mists.  באיזור יש הרבה בתים עם חלונות הפונים ליער או אגם מקומי כלשהו, להתאהב (ולהתקנא) בהם. הזוג שבביתם התארחנו עבר לכאן אחרי קריירה ארוכה (ומוצלחת כפי שנראה) בעיר. הבית בנוי ומעוצב בסגנון כפרי, עם רהיטי וינטאג' שהמארחת שלנו אספה במהלך החיים , חלונות ענקיים הפונים ליער וכמובן אח בכל אחד מהחדרים.








את ארוחות הבוקר גייל הגישה לנו על כלים שקיבלה בירושה מסבתא שלה, הצלחות הן הצ'יינה מהחתונה. רוב הירקות גדלים בגינה, והביצים כמובן אורגניות מאיזו חווה מקומית.  כל בוקר היא הפתיעה אותנו באיזה מאכל מקומי אחר. חזרתי ללא תיאבון, מין שובע כזה, של "מה כבר יוכל לרגש אותי?". קשה להיות בורגני.












 מנורות שמן..:) 











חוץ מלחפש דובים ביער, בילינו את זמננו הישיבה על המרפסת, קריאה ומחשבות על החיים. אני חושבת שאפילו הצלחנו קצת לנוח. המרחק עושה את זה, והאויר הקריר גם כן לא מפריע. 

הסתובבנו גם קצת ב"שכונה", אני לבשתי לי צבעי שלכת. 




















Photos of Algonquin Mists Guest Home and Retreat, Huntsville
This photo of Algonquin Mists Guest Home and Retreat is courtesy of TripAdvisor


אחד הדברים שהכי אהבתי בקנדה זה המים הקרים עימם שטפתי את הפנים בבוקר (מי שתיה אגב) והמים החמים שתמיד היו במקלחת.  כשקריר ומרענן בחוץ, עדיין חמים ונעים בתוך הבית. הגוף שלי נרגע, העור שלי זהר,  יש משהו באויר הקנדי שהוא ממש שלי, חלק מהדי.אנ.איי הלטבי.  העצים הירוקים, שלכת, סנאים, בתים יפים מעץ, אסטטיקה.. היתי רוצה להביא קצת מזה בחזרה לארץ. שנוכל לשכוח מכל הצרות ובאמת סתם לגדל עגבניות בגינה. שלא נאנח כל כמה שעות, בלי להבין על מה בדיוק, אלא פשוט נחיה, בטוב, ביופי, בעושר ובאושר. עושר לוא דוקא חומרי, אלא פנימי, יצירתי , וכזה שאפשר לחלוק ולהתחלק בו. זה מה שאני מאחלת לנו וכל מי שקורא את הפוסט הזה. שנה טובה, חברים.



↧

Canada as a Heaven of Sewing Supplies - הפשיטה הישראלית על הסדקיות הקנדיות

October 20, 2012, 10:32 am
$
0
0
נדמה לי שהבטחתי לספר לכם על הקניות שעשיתי בקנדה, או אם נקרא לילד בשמו- הפשיטה שערכתי על חנויות הסדקית המקומיות.. :) כבר כתבתי כאן שחנויות הבגדים לא עשו לי חשק, והוינטאג' שאני מצאתי לפחות היה יקר ולא מספיק מעניין.., אז החלטתי להשקיע את הדולרים הקנדיים שלי במוצרים שישרתו אותי לאורך זמן וקשה למצוא אותם בארץ. כל מי שפתחה אי פעם ספר תפירה אמריקאי או ארופאי ראתה שכולם מתחילים מרשימת קניות הכרחית יותר ופחות והיא בדרך כלל מלאה במוצרים שלא רואים במחוזותינו. אחרי שעייפתי להסביר ולתרגם לבעלי סדקיות ישראליים מה אני מחפשת, הכניסה לחנויות תפירה בקנדה היתה בשבילי תענוג צרוף. מצאתי שם את כל מה שחיפשתי ויותר, וכששמעתי שהם עשוים הנחות סטודנטים, חשבתי לעצמי- "מי יודע מתי אהיה ביבשת הזו שוב..?", והחלטתי להשתחרר. (זהירות פוסט ארוך לפניך :))

אז קודם כל איפה..? אני לא עשיתי מחקר על כל קנדה, אבל אם אתם נמצאים בטורונטו- Spadina & Queen street זו הצומת שלכם (ותודה לחברה מ-burdastyle שכיוונה אותי!). מערבה מספאגינה על קווין נמצא  הFashion District המקומי ותמצאו שם גם סדקיות רציניות וגם חנויות בדים מעולות. אני החלטתי להשקיע במוצרי תפירה כי ידעתי שאבקר בפאריז בקרוב ורציתי להשאיר את קניות הבדים לשם. ובכל זאת מצאתי לי חתיכה של wool crepe (אדום) מעולה (ממנה עשיתי את שמלה לחתונה בפאריז), במחיר מציאה של 20 דולר לשני מטר. מחירי הצמר הם גבוהים בכל העולם, ולרוב יתחילו מ15$ למטר. בארץ בחנות רצינית (יחסית, כי הכול יחסי אצלנו) אנחנו מדברים על 75 ש"ח למטר. עכשיו למי שחושבת שזה יקר, אני מציעה בפעם הבאה בזארה להסתכל על התווית של השמלה ב599 ש"ח ולראות ממה היא עשויה. אולי תופתעו לגלות אך אנחנו לובשות על עצמנו נפט ומשלמות על זה כאילו היה משי. 

ההבדל המשמעותי ביותר שמצאתי בין חנויות הבדים בארץ ובקנדה הוא שבקנדה, כמו בארה"ב, יש חוק שמחייב לכתוב את התרכובת המדויקת של הבד על הגליל (ברמה של אחוזי צמר לעומת פוליאסטר). בארץ- בחנויות "הרציניות" - אמרו לי א. "מי שיגיד לך שהוא מוכר 100% צמר משקר" ב. "אם תצטרכי אחוזים מדויקים אני אוכל לבדוק לך" - איך בודקים אצלנו בנחלת בנימין? בשריפה. מה שמריח כמו עוף הוא בד"כ צמר. עכשיו תגידו לי אם אפשר לקבוע אחוזי צמר לפי הריח. 

אוקיי- אז מה קניתי..?  נתחיל מזה שאני עולה כיתה בתפירה שלי בזמן האחרון. והמשימה שאי עומדת מולה בזמן הקרוב היא חייטות- כלומר צווארונים, שרוולים, ז'קטים ומעילים..:) וחייטות משום היותה צורה של אומנות, ההופכת בד רך למשהו בעל צורה, העומד בפני עצמו, מצריכה מספר כלים מיוחדים. כלים אלו גורמים לגיהוץ יותר נוח ו"מכשפים" את הצמר כדי שיקבל את הצורה המיוחלת.

ציוד גיהוץ וחייטות
הכלים בתמונה (לפי כיוון השעון) -  כרית חייטים מאורכת (seam-roll or sleeve-roll) שמכנסים מתחת לתפרים על מנת למנוע מהמגהץ להשאיר טביעות של הקצוות על הצד החיצוני של הבגד). כפי שמרמז השם השני שלה, היא גם מקלה על גיהוץ שרוולים. הדבר המחודד מעץ נקרא באנגלית- (point presser & pounding block), והוא משמש לתמיכה בצווארון על מנת לגהץ את תפריו באופן מדויק יותר. באמצעות החלק העבה לוחצים על התפרים בעודם חמים על מנת לעזור לקבע את הצורה (החלק הזה נקרא גם clapper או spanker, כינוי חביב במיוחד, לא? אני אוהבת כלים רב שימושיים); כרית חייטים (tailor's ham) שמשמת לגיהוץ מתפרים ותפרים מעוגלים כמו תפר נסיכה על החזה, או תפר מותניים בחצאיות; והדבר האפור- שרוולון- (sleeve board), ממש מכשיר מעולה לכל מי שעושה בדגים עם שרוולים- מעבר לגיהוץ קל יותר של השרוול עצמו, כשצריך להכניס את השרוול לתוך הבגד, השרוולון בעבודת צוות עם מגהץ אדים עוזר לתת לו את הצורה הנכונה. 

מספריים לתפירה וחייטות
מספריים מיוחדות ואיכותיות במיוחד. למרות שיש לי כבר זוג מספריים פשוט, השקעתי במספריים "אמיתיות" (הזוג האמצעי) על מנת לעבוד עם בדים יותר חלקים- כמו משי, שיפון וסאטן, שזקוקים להחזקה טובה (אחרת הם מחליקים! אצלי הם מחליקים אפילו עם גלגלת חיתוך..). המספריים העליונות נועדו לדירוג קל של הקצוות (למשל בצווארונים), והתחתונות שנקראות מספרי רקמה (embroidery scissors) נועדו לעבודות עדינות שמצרכיות שליטה רבה יותר. מה שחסר לי עכשיו הוא רק מספרי חייטים (tailor's scissors). אלו מספריים ממוצועות בגודלן, בעלות קצה מחודד ביותר, שמאפשר לעשות חריצים ולהוציא זוויות בקלות (aka clipping and notching).

סרגלים לתפירה ותדמיתנות
סרגלים מעולים (!), הגדול זה הסרגל המפורסם שתראו בכל הבלוגים. הוא שקוף וקליל ונוח ביותר לעבודה עם גזרות. שני האחרים נועדו לסימונים. על הסרגל בצד ימין אפשר לסמן גודל קבוע וזה מקל בכל מיני דברים, כמו למשל סימון מכפלת, או הוספה של 1.5 קצוות תפר (בחיי, אני מקווה שזה התרגום של seam allowance). הסרגל הקטנטן נועד לבדיקה עצמית מהירה ליד מכונת התפירה. כיוון שאני עובדת הרבה עם גזרות האמיקאיות התרגלתי כבר לאינצ'ים והם לא מפריעים לי.

 סיכות אל חלד, ראש זכוכית, כרית חול וכרית מגנטית לסיכות תפירה
זה סתם בשביל הנוחות- (הפעם בסדר נגד כיוון השעון) כרית מגנטית (מעולה לאיסוף הסיכות שנפלו על הרצפה), וכרית בצורת עגבניה שמלאה בחול-ים במחדד את הסיכות. סיכות אל חלד מיוחדות לעבודה עם רקמות (לינג'רי!), סיכות עם ראש זכוכית בגודל שלא ראיתי בארץ (גם ארוכות וגם דקות), סיכות כפולות לחיבור שני תפרים או עבודה עם משבצות וסיכות עם ראש שטוח, שלא מעוותות את הצורה של של הבד.

גירים לסימון על בד, גלגלת כפולה
גירים לסימון! שני הגירים בצד ימין הם המצאה יפנית (תזכרו את השם - clover, חברה מעולה). יש בתוכם אבקה גירית, ובראשם גלגלת עם חורים, שכשמעבירים על הבד מפזרת בקו עדיו וחזק את הגיר על הבד. גם הדבר האדום  עובד בצורה דומה (ניתן למצואו אותו בארץ במרכז למכונות תפירה בקינג ג'ורג'). את העפרונות קניתי סתם, כדי להבין סופית שלא נוח לי לעבוד איתם, הם דורשים מאמץ רב ולרוב יעילים רק בבדים עבים. את העט הנעלם שוב לא קניתי, אני עדיין בחרדות שלא יעלם..:)

והדבר הכי חשוב שחיפשתיו מזמן- גלגלת כפולה! הפטנט נפלא הזה מאפשר לסמן את הקו התפר והן את קו קצוות התפר (ברוחב ניתן לבחירה). למה זה טוב? אם מדובר בגזרות של בורדה שאינן מגיעות עם שוליים (קצוות תפר), אפשר להוסיף אותם על הבד לפני שגוזרים. אם מדובר בגזרות מרובות המידות של החברות המסחיות הגדולות, אז הרי שם להפך- אין את סימון קו התפר וגוזרים את הבד רק לפני קו השוליים. אני אוהבת את התפירה שלי יותר מדויקת ולכן תמיד מוסיפה את קו התפר (מה שבעבר הצריך הרבה סימונים, למשל באמצעות הסרגלים הקטנים מהתמונה הקודמת) ועכשיו אני פשוט מניחה את הגלגל החיצוני על הקו של השוליים, ומרחיקה את הגלגלת השניה למרחק הרצוי (בד"כ 5/8 אינצ' או 1.5 ס"מ) ומסמנת שתי ציפורים במכה. לה לה.

מחטים לתפירה ידנית, מחט כולה למכונת תפירה, שעווה לחוטי תפירה
כל מיני סוגים של מחטים איכותיות. אני עושה הרבה עבודה ידנית ולכן מחטים הם חבריי הטובים. בצד ימין אתם רואים מוצר מגניב ביותר שנקרא- beeswax, דרכו מעבירים את החוט הכפול ואז מגהצים קצת כדי שהשעוה תתפוס ואז אפשר אפילו להכניס רוכסן ידנית, מבלי לחשוב. טכניקה מתפירה עלית. המחט הכפולה למטה נועדה לתפירת מכפלת טריקו קלה במכונה הביתית, המחט יוצרת לולאות קטנות וכיוון שג'רסי או טריקו אינו נפרם, זה מספיק (משימה- להציץ על הפנים של הטי שרטים בארון).




אוקיי, פה שמתי לי כמה מוצרים שונים יחד. לפי כיוון השעון- תפסן מיוחד לחגורות. מי שמתעסק בתפירה בהשראת ווינטאז' כמוני, צריך ללמוד לעשות חגורות מבד, פרט מקסים בעיני. אבל איך הופכים את הרצועה הארוכה הזו לצד השני? באמצעות המכשיר הזה שתופס ומושך את הקצה.; הלאה- פורם יפני איכותי- מקווה שהוא יחזיק מעמד יותר זמן ממה שאני רגילה לקנות בכמה שקלים..; תכשיר מודרני ומעולה- שמדביק את שני חלקים הבד בעדינות על מנת לחסוך את שלב הסיכות, או שעשוי לעזור בחיבור של רקמה עדינה וקטנה (הדבקה ואז תפירה).; תכשיר מיוחד לניקוי מגהץ האדים, שלמרות שאני עושה הכול כדי להגן על המגהץ ועל הבדים (silk organza press cloth) הוא עדין נפגע לפעמים, במיוחד בשעות הקטנות של הלילה. והדבר האחרון (הסרט הלבן המגולגל) נועד למכפלות מהירות ועובד בצורת הדבקה דו צדדית (יש בארץ מוצר דומה, אך רציתי לנסות את שלהם).


ערכות של כפתורים ואבזמים לכיסוי עצמי בבד
כאמור כל מי שתופרת בהשראת ווינטאז' תמצא את עצמה במוקדם או במאוחר עומדת מול שאלה- כיצד אני מלפפת כפתורים או אבזמי חגורות בבד? בעיקרון את שני הדברים ניתן לבצע בסידקיות מסוימות, יש להם מכונה לכפתורים ובמקומות מסוימים  עשוים לעשות את זה גם לאבזמים (רחוב כפר גלעדי בת"א). אבל אין לי כוח לרוץ לת"א כל פעם בשביל שמלה או חולצה אחת.. וכיוון שאני לומדת ומתמקצעת בשיטות הישנות, קניתי לי מספיק כפתורים ואבזמים כפולים, לשנה.


כריות, ראש שרוול, ברזלים ומסילות לברזלים
מה שרואים כאן זה - בצד שמאלה- כריות - טבעיות! לז'קט או למעיל. הן עולות גרושים ועשויות מכותנה טבעית ולא מהחומר הסיננטטי הנוראי הזה שאנו רגילים אליו. הבא בתור (ובתמונה למטה) זהו "ראש שרוול"- sleeve head- חומר מיוחד שתופרים לשרוול כדי שהראש שלו לא יקרוס פנימה. מתחת לזה בתמונה- ברזלים לשמלות ללא שרוולים ומסילות מיוחדות עבורן (אין בארץ). באנגלית הדברים נקראים - steel boning and casing. כמו כן קניתי ומשום מה שכחתי לצלם- שקית של ראשים קטנים לקצוות הברזלים שלא ישרטו את הגוף ולא יקרעו את הבגד. על אף שאת הברזלים הספירליים ניתן למצוא בארץ, המוכרים משום מה לא מחזיקים את הראשים, וזה מגביל מאוד, כיוון שאי אפשר לשנות את אורך הברזל.




sleeve- head : צורה שמדמה את ראש השרוול.



מטר מדידה עם כפתור שמגלגל את עצמו, point turner- עוזר להפוך את פינות הצווארון בצורה ששומרת על חדות הפינה (אני עדיין רוצה למצוא אחד מבמבוק, אם מישהי ראתה, נא לגלות לי!) האביזר הכחול אמור להיות יעיל גם לסימון כפתורים, אך עדיין לא הבנתי איך.. והמחק המיוחד שמוחק את הסימון מהבדים.. מגניב או מה?



כאן קניתי כמה דברים למתקדמים, אבל אני אספר. מדובר בחומרים טבעיים שנקראים - needle punch או cotton batting, והם בר"כ משמשים לקווילטים או עשיית תיקים. אני הולכת להכין מהם כריות כתפיים וקאפים לחזיות, בעונים על הדרישות שלי ושאני לא מוצאת בחנויות. בקיצור בתפירה עלית או בחייטות משתמשים בכל מיני חומרים על מנת לרפד ולתת צורה למקומות שצריך.. אפילו למותניים (אותם אני בנתיים היתי מרפדת באמצעות אוכל:).




המוצר הזה נקרא- tracing paper, אך אל תתבללו עם נייר השעווה. מדובר בבד בעל אופי מעט נוקשה ומראה שקוף, שמשתמשים בו בדומה לנייר הפרגמנט (או האפייה) הרגיל שלנו. רציתי לנסות אותו כדי לבדוק אם זה מקל על המדידה של הגזרה על הגוף. ובנתיים גיליתי שזה קצת יותר נוח ומלפף את הגוף יותר מנייר פרגמנט, אך עדיין לא ניסיתי לתפור דרכו. נתנסה בהמשך.

את כל הדברים שראיתם כאן קניתי בכמה חנויות שונות. בשתיים ברחוב קווין, ואחת שמצאתי דוקא בצפון, בעיירה קטנה ליד אלגונקין פארק, אך גיליתי מאוחר יותר כי זו רשת והיא קיימת בכל קנדה ונקראת - fabric land. אם שתי החנויות בקוין סטריט הזכירו קצת את החנויות שלנו, קצת ישנות, קצת פשוטות (אחת מנוהלת ע"י משפחה מסרי לנקה והשניה ע"י משפחה מסין) fabric land זוהי רשת גדולה, על כל החיובי והשלילי בזה. החנות עצומה בגודלה, מכילה בדים ומוצרים וגזרות וכל מה שהמוח התופר שלכן יכול לדמיין. למרות שהמחירים עשוים להיות מעט גבוהים בהשוואה לחנויות הרגילות, כאן יש מבצעים תכופים ומי שגרה באיזור בכלל יכולה לעשות כרטיס מועדון, שמזכה אותה בהנחות קבועות ומכירות חודשיות. בצורה הזו החברות הצפון האמיריאיות שלנו קונות את הכול- מבדים ועד לכפתורים. ב-fabric land קניתי את כריות החייטים במבצע של 50%, שם גם מצאתי את הריפודים והבד השקוף. המוכרות היו נורא נחמדות וממש אנטי קפיטליסטיות.. הן אמרו לי: "את זה את לא צריכה וגם את זה לא ..אני תופרת 20 שנה ובחיים לא השתמשתי זה!" ההפך הגמור מחוויה בסופרפארם, לשם השוואה. שם גם קיבלתי את מרבית המידע על הדובים הקנדיים הרעבים. בקיצור חוויה מקסימה.
בכלל מרבית בעלי העסקים שיצא להיות איתם בקשר במסעותיי בחנויות התפירה בקנדה היו נחמדים, נוחים וממש משתדלים לעזור. החוויה שאף אחד לא דוחף לך מוצרים, על הבדים כתובה התכולה המדויקת שלהם, והמחירים קבועים וכתובים על כל המוצרים ויש הנחות סטודנטים-תשאר איתי לזמן מה.
לרעת קנדה, עלי לציין כי ממשלתם ביטלה לפני כמה שנים את החזרי המע"מ לתיירים וזה מבאס קצת כשעושים קניות גדולות (מה גם שגילינו את זה רק בשדה תעופה).

מעבר לחנויות התפירה והבדים, עשינו סיבוב בחנויות ספרים ווספרי יד שניה, שמתוכם היתי רוצה לציין במיוחד את הBMV- books, רשת ספרים גדולה הפזורה בכל טורונטו ומציעה מבחר לא רע של עודפי ספרים (אלו שירדו מן המדפים מאיזושהי סיבה) במחירי יד שניה. את החנות הזו ואחרות מצאתי דרך האתר החמוד הזה.




על הספר השמן שנקרא The Fabric Sewing Guide חלמתי מזמן, זה אחד מהספרים הרציניים והמקיפים שנכתבו על הבדים השונים, והוא נכתב קלייר שייפר (Claire Shaeffer), מומחית בעלת שם עולמי בתפירה עלית וחייטות. הספרון השני Time Saving Sewing מלמטה מסדרת זינגר (שאני כל פעם מוסיפה לי לאוסף) והוא מלא בטכניקות תפירה מודרניות החוסכות זמן. זה די ההפך הגמור מתפירה עלית, אך כשצריך לסיים שמלה ביום, זהו רפרנז חשוב מעין כמוהו. אחריו The Victorian Tailor - ספר ממש מדליק ששמעתי עליו ונורא שמחתי למצוא אותו בשליש מחיר, והוא מספר על מקצוע החייטות המאה הקודמת, בצורה פרקטית, ומלאה בסודות מקצועיים שהולכים ונעלמים מן העולם. האחרון למעלה זה מגזין threads שהיתי חייבת לראות פעם אחת בצורה לא וירטואלית. הזכרתי בעבר שאני מאוד אוהבת את המגזין הזה, למדתי משם המון ואם היה לי את כל הזמן שבעולם, היתי קוראת את כל הערכים שלהם מהתתחלה. 

ואם זה לא מספיק.. אז הנה עוד שני ספרים שלא יכולתי לעבור לידם. Marilyn in Fashion מספר על כל הבחירות האופנתיות של מרילין, ומגלה מי עמד מאחוריהם. בזמנו עדיין לא היתה משטרת אופנה ולא היה מקובל לשאול כוכבות- את מי את לובשת..? הספר הזה סוקר את כל המעצבים מאחורי בגדיה של מרילין, ומספר מה לבשה מתי, כמו שהינו יודעים אם היא בעצמה היתה כותבת בלוג אופנה. Vintage Style שכתבה אותו Sarah Kennedy (המחברת של ספר אחר אהוב מהמדף שלי-  Vintage Swimwear). למרות שהוא לא מספר שום דבר חדש למי שאוהב ומכיר את המאה ה20, אבל הוא מסודר בצורה כזו חמודה שהתאהבתי בו. 







אחד הדברים שאני ממש אוהבת בספר על מרילין, הוא התיאורים היחסית מפורטים על הבגדים, (מאיזה בד עשוים, או האם מדובר בחליפה או שמלה) שעשויים לעזור לשחזר כמה מהמראות האהובים שלה.


1956 , George Nardiello מרילין בחליפת צמר שחורה של 



 מדריך הסטייל של גרייס קלי

מדריך היופי של אודרי הפבורן
ואחרונים חביבים הם שני איורי האופנה מקוריים משנות ה40. אני הוכלת למסגר אותם לחדר העבודה שלי, כדי לזכור מאין באנו ולאן אנחנו הולכים.. :)

איורי אופנה של פעם.. 
מה נותר להוסיף..? פעם כשהיתי קטנה והתחלתי להחזיק קצת כסף כיס, נורא אהבתי חנויות של ציוד משרדי. אני והחברה שלי הינו נכנסות אליהן באופן קבוע בדרך חזרה מבית הספר. מאז חלפו הרבה שנים.. עטים ומחברות מרגשים אותי פחות, חנויות ספרים שהתאהבתי בהן בבגרותי עדיין, וכעת התווספו אליהן גם חנויות התפירה.. ממלכות קטנות של אושר למכירה, שמזכירות קצת את ההתרגשות שחוויתי בילדות. אני מאמינה שהעניין מדבק, כך שמי שהגיעה לסוף הפוסט- ראו - הוזהרתן:)

לסיכום, אני רוצה לשתף כאן כמה מקורות אונליינים לקניות של ציוד תפירה, למי שלא מתכננת טיול לחו"ל בקרוב. נכון מדובר בתוספת של דמי משלוח, הלא קלה לעיכול לפעמים, אך תחשבו שאתן חוסכות על כרטיס טיסה:)

ועוד- בלוח הפינטרסט שלי
אחריו אתם מוזמנים לעקוב

שבוע טוב ויצירתי לכולם:)
נשתמע בקרוב, אני מקווה..






↧

Free Patterns / part b - גזרות בחינם / חלק ב

October 22, 2012, 2:32 pm
$
0
0

This post was laying (half ready) in my draft drawer for too long.. I am sorry.., and hope you will still enjoy the free patterns, I personally find great.. Lot's of interpretation can be done- make them in flannel or wool, wear over a close fitted sweater, or with a cute cardigan. Maybe even still go for the summer fabrics, and mix it with a little jean jacket or a trench coat. So many possibilities here! So, go ahead and enjoy the second part of the free pattern collection, dedicated to the New look. Dior's New Look redefined fashion in the post war period, and started an era that celebrated femininity like no other in the last century. The main character of the design emphasizes the waist, making the garment fit it closely, and accentuates the hips, exaggerating this way the natural female hourglass shape.

הפוסט הזה שכב במגירה שלי (חצי מוכן) יותר מדי זמן.. אני מבקשת סליחה ומקווה שאתן עדיין תהנו מהגזרות (החינם!) שאני אוהבת. הן ניתנות להרבה פרשנות, תשחקו עם הבדים הקייצים והחורפיים ותוסיפו קרדיגן או ג'קט קטן בחורף. מעבר לזה אפשר להשתמש בחלקים השונים של הגזרות ולערבב. החלק הזה של "האוסף" מוקדש לניו לוק של דיור, שהגדיר מחדש את האופנה אחרי מלחמת העולם השניה ואחרי תקופה של שנים עצובות, אפורות וחסכניות בבד, חגג את הנשיות כמו אף מעצב אחר במאה העשרים. המאפיין העיקרי של העיצוב הוא הדגש על המותן הצרה והגזמה מכוונת של הירכיים (באמצעות ריפודים למיניהם) היוצרים יחד אפקט שעון חול ממגנט. הצבעים היו עזים, העיצובים נדיבים בבד ויצרו אפקט של נשים המזכירות פרחים פראים. דיור ובני תקופתו השתמשו בהרבה מבנים פנימיים, וחייטות על מנת לגרום לשמלות לעמוד  ולהחזיק את הגוף בצורה הזו. כל שמלה עם מותן צרה יכולה להעזר במחטב או מחוך עדין שתמצאו בסוף הפוסט יחד עם גזרת חצאית טול תחתית, כדי לתת לשמלות קצת נפח.



באדיבות מוזיאון ויקטוריה ואלברט, מתוך תערכות תור הזהב של קוטור.


Free pattern from The Victoria and Albert Museum
Victoria and Albert Museum has a lovely site, I highly recommend getting lost in their interesting videos, if catching an exhibition is not possible. I haven't seen The Golden Age Of Couture, but I own the book, and I am crazy about it. I am hoping to catch their next one (BALLGOWNS), but I have a feeling they'd arrest me for feeling up and peeking inside the garments..:)
I did catch a very interesting exhibition in Paris - Impressionism and Fashion, and got to see some unbelievable outfits, the ladies were wearing in the end of 19th century, the begging of La Belle Epoque (that by the way also inspired Dior's New Look collection). I was amazed by the the amounts of fabric, details and human work put into those outfits. Frankly I was mostly thinking a. how could they afford them, considering the fact that the etiquette required that they wore a different dress for the morning, afternoon and evening (and I am sure that girls, as ever didn't want to be seen in the same dress twice..) and b. how did they go to the bathroom, during the Opera's intermissions. The Museum had no info on that. 
(If you are in Paris right now, you can also catch Chloe exhibition, at Tokyo Museum of Modern Art, but frankly I found it a bit less inspiring than the 19 century gowns and underwear, surrounded by impressionist paintings.)

למיזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון יש אתר ממש נחמד, ואני ממליצה ללכת לאיבוד בתוך אוסף הוידאויים שלהם,למי שאין אפשרות לתפוס תערוכה. התערוכה הנוכחית  מציגה שמלות נשף של מעצבי על בריטיים החל משנות ה50 (ראו את BALLGOWNS).
השמלה הספציפית הזו הוכנה במיוחד עבור חוויה רב מימדית של חובבות האופנה, כחלק מהThe Golden Age Of Couture, תערוכה שהציגה את הדגמים מתור הזהב של האופנה (1947-1957) שהחל מה"מראה החדש" (הניו לוק) של כריסטיאן דיור אחרי מלחמת עולם השנייה. בתערוכה הוצגו דגמים של דיור,  בלאנסייגה, ז'יבנשי ופייר בלמן בפריס, לצד עבודתם של עמיתיהם הבריטיים- נורמן הרטנל והארדי איימס. "תור הזהב של הקוטור" הסתובבה כמה שנים בעולם, לצערי לא הגיע למחוזותינו וגם לא תפסתי אותה בחו"ל, אך - יש לי אתהספר(!), שטוב "כמעט כמו" הדבר האמיתי. אני מממש קווה שיצא לי לתפוס את התערוכות הבאות של המוזיאון, למרות שיש חשש כלשהו שיעצרו אותי על מישוש השמלות, או ניסיון לא מוצלח לראות את המבנים הפנימיים. אגב אחד הדברים היפים של The Golden Age Of Couture, הוא שהיא הציגה את ההמבנים את החלקים הפנימיים של השמלות, שדרכם באמת אנחנו לומדים הכי הרבה. 
בסוגריים- ראינו עכשיו בפאריז תערוכה אחרת -אימפרסיוניזם באופנה , מעניינת מאוד, שבה הוצגו הציורים האיפרסיוניסטים מתחילת La Belle Epoque,  (שאגב היתה השראתו לניו לוק של דיור) איורי אופנה ומגזינים לנשים, לצד שמלות יום ונשף, הלבשה תחתונה ונעליים. היתי המומה מכמות הבד, העבודה והפרטים הקטנים על כל שמלה. בהתחשב בזה שהאטיקט דרש מנשים ללבוש שמלה אחרת לבוקר צהרים וערב, ומן הסתם מרבית הנשים עדיין לא רצו להתפס לבושות באותה שמלה בהרבה ארועים שונים, אין לי מושג איך הן יכלו להרשות זאת לעצמן. כמו כן מאוד הוטרדתי על ידי המחשבה כיצד הן הלכו לשירותים בהפסקות של האופרה. לא מצאתי  מידע על כך בתערוכה..


I stumbled upon this genuine vintage dress the other day and it reminded me of the pattern. What do you think? A few changes to the pattern or too much hustle?
לפני כמה ימים נתקלתי בשמלת הוינטאז' הזו בפינטרסט, שהזכירה לי את הגזרה של ויטוריה ואלברט, בכמה שינוים קטנים, לדעתי. מה אתן חושבות?








This Lovely Sun Dress is actually made from a sheet! - 
It kind of reminded me of the Dolce & Gabbana collection from the summer, I blogged about here.

השמלה המקסימה הזו, שנקראת מרתה, מצאתי באתר שבכלל מתעסק בשחזור עסק טקסטיל מסורתי. אפשר לקנות באתר את הסדינים האלה ולעשות מהם שמלה! או סתם להוריד את הגזרה ולהתנסות עם הבדים שכבר יש לכן. הצבעים האלה הזכירו לי קצת את קולקציית דולצ'ה וגבנה מהקיץ.

Free Pattern From Horrockses Fashions

50's Inspired Dress! Pattern From Your Style Rocks
Absolutely great site, with quite a lot of free patterns for you to download. I really like their community objective to design patterns for a chosen design from one of the members. All the patterns they offer are those developed designs.

מעבר לגזרה הזו, מדובר באתר שכדאי להכיר. יש בו עוד כמה גזרות שוות להורדה, כאשר כל אחת מהן היא פיתוח של עיצוב שהציע אחד הגולשים והאחרים הצביעו בעדו. 


Free Pattern From Your Style Rocks
If you are looking for something a bit more sophisticated take a look at  this reproduction from Neu4bauer. This is a blog that writes Thea from the SisterMag, a new internet Magazine I love. In Neu4Bauer you can has lots of other cool stuff for the readers, so browse through. Both sisters are very cool and everything they touch is just looks professional and inspiring.

אם מתחשק לכן על משהו קצת יותר מתוחכם, תראו את הרפרודוקציה הזומ-Neu4bauer. זה בלוג השייך לתיאה, אחת האחיות מ-SisterMag, מגזין נשים אינטרנטי חדש. גם בלוג וגם במגזין תמצאו הרבה דברים מעניינים, אז שווה להכיר. שתי האחיות ממש מגניבות וכל מה שהן נוגעות בו נראה מאוד מקצועי ומעורר השראה.


Neu4bauer's Vintage Repro Pattern

Now, if you are going for the New Look full look, you will need a petticoat. Here is a pattern and a tutorial from the very talented Sewing Galaxy, you all must know from one forum or another.. :)

עכשיו אם אתן הולכות על המראה המלא של הניו לוק, תצטרכו חצאית תחתית. הנה גזרה והדרכה, באדיבות ה-Sewing Galaxy, תופרת מוכשרת בטירוף ואישיות אינטרנטית פעילה (בכמה פורומים ושפות).








The New Look shaped dresses will also benefit greatly from wearing a supportive undergarment, such as this Corset Belt, downloadable from The Corset Training website (press the facebook button). The site is run by Kirsty Sapsford,  who also has a comprehensive downloadable video course on how to make corsets – The Express Corsetry Course, that I took a while ago, and recommend to those who are interested in Corsetry and undergarments.


כאמור באופן מסורתי שמלות הניו לוק נלבשו עם במחטב או מחוך עדין (יחסית לחבריו מהמאה ה19) וגזרה נחמדה להורדה תוכלו למצוא כאן (תלחצו על כפתור הפייסבוק)- Corset Belt. למי שהיתה רוצה להרחיב את ארגז הכלים שלה וללמוד לעשות מחוך, קירסטי מציעה קורס דיוידי נחמד (The Express Corsetry Course) שלקחתי לפני זמן מה, ואני ממליצה בחום.

Free Corset Belt Pattern by Kirsty Sapsford from Corset Training

נ.ב.- לישראלים וקוראי עברית שביננו יש גם את הגזרת שנות ה50של אבונלי, פורטל התפירה המקומי שלנו. בלשונית "הגזרות של אבונלי" תמצאו את כל הגזרות להורדה של האתר. באתר יש הרבה דברים נחמדים ושימושיים, כמו למשל המפה הזובאגיבות מירי דותן, לקניות בנחלת בנימין. רעיון מקסים.


To keep in touch for more free patterns and good tutorial I come across  
you are welcome to follow my Pinterest boards
אתן מוזמנים לעקוב אחרי לוחות הפינטרסט שלי לעוד מציאות נחמדות

So in the spirit of Dior, here is a little sewing inspiration. Couture is a form of Art..

אז ברוח של דיור, הנה לכן משהו קטן להשראה. תפירת קוטור זה סוג של אומנות..




happy sewing to all 
תפירה נעימה לכולם
;-)






↧

Strike A Pose - Vogue 8615 - השמלה השחורה הקטנה, גרסת החורף

December 11, 2012, 4:09 am
$
0
0

Not writing in the blog, turned to be VERY hard on me, but I'm gonna look at this little break as a chance to reassure our feelings. I missed blogging, and I hope you readers, have missed my posts too:) So before we march into the new goals I have for my sewing and blogging self next year, I want to take a moment to tell you about my recent projects, which have taken me "over the river" into a fascinating territory of the land of Tailored Garments. 

חוסר היכולת שלי לכתוב בבלוג בחודשים האחרונים התברר כקשה עבורי, יותר ממה ששיערתי, אך אני הולכת להסתכל על ההפסקה הקטנה הזו, כהזדמנות שלנו לזקק את רגשותינו אחד כלפי השני. אני מאוד התגעגתי לכתיבה הכיפית הזו, ואני מקווה שגם אתם, הקוראים שלי, התגעגעתם לפוסטים שלי. אז לפני שאנחנו נצעד לעבר המטרות החדשות שאני רוצה להציב בפני העצמי התופר והבלוגרי שלי, אקח כמה רגעים לספר לכם על כמה מהפרויקטים האחרונים שלי, שלקחו אותי "מעבר לנהר" לעבר ארץ "הבגד המחויט".




This is based on one of my new favorite patterns, (Very Easy) Vogue 8615. The pattern allowed me try to recreate two silhouette that I love: the first one is the white Giambattisa Valli dress Diane Kruger wore to the “Poure Elle” premier in Paris , and the second is the unforgettable open back dress Marilyn Monroe wore in the famous Last Sitting, by Bert Stern. I am aware that there is a long way to go towards perfection, but for a first try at a fully lined, wool, tailored garment (with sleeves!) I am pretty happy.  
השמלה הזו מבוססת על אחת מהגזרות המועדפות שלי  Very Easy- Vogue 8615. הגזרה המוכנה הזו עזרה לי לנסות להחיות שני סילואטים אהוהים עלי במיוחד: אחד שייך לשמלה הלבנה של Giambattisa Valli, שדיאן קרוגר לבשה לפרימיירה של“Poure Elle” בפאריז, והשני הוא השמלה השחורה, פתוחת הגב ובלתי נשכחת שמרילין לבשה ב"ישיבה האחרונה"שלה, סדרת צילומים של ברט שטרן. אני יודעת שהדרך לשלמות עדיין ארוכה, אבל עבור ניסיון ראשון בשמלה מחויטת, עם בטנה מלאה ושרוולים (!) אני די גאה בעצמי.



The sharped eyed among you can see the broom I use to fly away in the end of this shoot :)
חדי העין מביניכם יכולים לראות בצד את המטאטא שעליו אני מתעופפת בסוף סשן הצילומים הזה..:)



I am wearing it here minus a petticoat (a project has yet to come), but as you see it has a nice A line shape as it is. This shape is very flattering on the relatively small waist and wide hipped girls such as my self, and if you imagine it with a shape giving underskirt, in a classic Dior New Look style, you'll see an even slimmer waist and elegant legs. I love how femininity is gently accentuated here. All the eye sees is my collarbones, ankles and an occasional knee, and still the image is cute and  flirtatious. 

אני לובשת את השמלה כאן מינוס חצאית טול תחתית אחת, שזה אחד הפרויקטים הבאים ברשימה שלי, אבל אתם יכולים לראות גם בלי זה שיש לשמלה צורת A חביבה. הגזרה הזו מאוד מחמיאה לנשים בעלות מותן צרה יחסית לירכיהן מלאות החיים, כמוני, ואם תדיימנו מתחת גם חצאית שנותנת צורה בסגנון הניו לוק הקלאסי של דיור, תקבלו מותניים אף יותר צרות ורגליים עדינות ואלגנטיות. אני ממש אוהבת את הנשיות המודגשת בחן בשמלה הזו. כל מה שרואה העין זה קצת עצמות בריח, קרסוליים וברך מזדמנת, ועדיין נוצר דימוי פלרטטני וחמוד.




How was the sewing? 
The first reason this pattern is great is because of the fitting options you have in it. It has a different pattern for all cup sizes, which is a unique feature in a B cup dominated world (both pattern companies and ready to wear base their sizes on a standard B cup bust size.) Now I fortunately for me am a B myself, but, the different size combinations allow you to fit as close to your exact measurements as possible. Because of the ease added to most commercial patterns, I usually have too much freedom in my  bodices, and here, comparing the flat measurements to of the pattern to my own I was able to adjust the fit to my personal preference. 
The directions were also clear and easy to follow. I learned a great new way of lining a garment almost entirely by machine  and under-stitching the lining to the seam allowances. I used a new method I learned from a Craftsy tailoring course to install the sleeves,  and for the first time used horse hair to support the hem of the full skirt (it sure gives it definition!). The dress is fully lined with some crazy print rayon fabric I had in my stash. I hand picked the zipper, which works great especially if you use beeswax to strengthen the thread. Doing it by hand is a couture touch and is not "a must", I did it this time cause I took the dress to Paris with me and had to finish it quickly. The bodice is also underlined, with Tull(!) I tried it cause I wanted to give gentle support and be able to catch stitch the seam allowances, without making the dress too heavy or warm to wear. I am not sure I have found my perfect underlining yet.. And one last thing- I added a waist stay, to hold the weight of the skirt. 
The only problem I encountered and only recently learned to deal with, was a bit of post-factum pulling of some seams, like the front one. Apparently it has something to do with the usage of polyester thread, that shrinks after pressing. Sandra Betzina suggests using a cotton thread on natural fiber garments. Since it was my first dress of the kind, I used mixed wool fabric, that wasn't as expensive as 100% wool, but the seam still shrank a bit. Have any of my sewing readers had this kind of issue? 

In my next post I'll show you some picture of the process and the inside finishing of this dress. In the meanwhile please enjoy my husband's photography, that took my humble request to shoot some pictures for the blog with all his professional integrity:) 

על התפירה-
אני אוהבת את הגזרה הזו מכמה סיבות. ראשית מדובר בגזרה של custom fit, הכוללת ארבע מידות חזיה שונות. למה זה טוב ליהודים? מרבית הגזרות שנמצאות בשוק, כמו גם הבגדים שבחנויות עשוים ע"פ מידות סטנדרטיות, ובהן מידת חזיה B. מהסיבה הזו רוב הבנות שנופלות מתחת או יצאות מגדר הקטגוריה הזו מתקשות למצוא לעצמן בגדים הולמים (בתפירה הן תמיד יעשו את הFBA או הSBA- ,תיקונים לגזרה באיזור החזה. גרטי בבלוג שלה אספה כמה לינקים שימושייםלנושא הזה). אני למזלי אכן מידה B, אך עדיין לא כל כך אוהבת את ההתאמה של מרבית הגזרות בחלק העליון בגלל כמות הease- מרווח נשימה הרב שמאפיין את  הגזרות המוכנות. האפשרויות הרבות בV8615 הופכות את המשימה של הfitting (ההתאמה לגוף) לקלה יחסית. גם את השינוים לגבי אורך הבגד אפשר וצריך לעשות על הגזרה,  לפני שחותכים בבד החי. חוץ מאפשרויות ההתאמה, כפי שמבטיח שם הגזרה, בעיני באמת מדובר בהוראות הפעלה יחסית קלות להבנה והרכבה. המתפרים הצרפתיים הם האהובים עלי ביותר ויוצרים זגרה קלאסית ואלגנטית מאוד. כיסים בתוך החצאית זה תמיד שוס. אפשר להשאר גברת כלפי חוץ ועדיין להביע את הרגשות האמיתיים בתנועות יד בתוך הכיסים.. סבתא שלי תמיד היתה אומרת, תעשי "פיגה", נגד העין הרע, ואין כמו כיסים למטרה זו.
אני אתאר בקצרה את הדברים שעשיתי, כי אני לא בטוחה כמה מכן ממש תופרות ועד כמה הקוראות הישראליות שלי מעוניינות בפרטים הללו (אגב, אם כן- אשמח אם תגיבו ותביעו את קולכן:). החלק העליון של הגזרה מחוזק בטול, אליו מחוברים בתפירה ידנית הקצוות. ניסיתי טול למטרה זו פעם ראשונה, כי רציתי משהו בלתי מורגש, ללא הרבה משקל בפני עצמו שעדיין יתמוך ויתן צורה. החלק התחתון של השמלה, המכפלת, נתמכת במוצר שנקרא horse hair, מעין רשת פלסטיק גמישה שמתחבת למכפלת ויוצרת צורה יפה של גלים בחצאיות מלאות. את הרוכסן בשמלה הזו תפרתי ידנית, שיטה הלקוחה מתפירה עלית בעיקרון ואיננה נחוצה בכל המקרים. הפעם עשיתי זאת כי לקחת את השמלה לפאריז, שם היתי צריכה לסיים אותה מהר ויכולתי לקחת איתי רק חוט ומחט. מוצר מעולה שהופך את התפירה הידנית חזקה כמו זו של מכונת התפירה הוא הbeeswax, שעווה שמעבירים בתוכה את החוט (שאח"כ מגהצים) והיא נותנת לו חוזק. (לפני שהיה לי את המוצר עצמו היתי מעבירה את החוט על נר פשוט ואז מגהצת את החוט.) מה עוד..? אחרי שהכנסתי את הבטנה וסיימתי את כל המכפלות, הוספתי סרט פנימי במותן שנועד לתמוך בחצאית. למעשה החצאית אז נתלית מן החגורה הפנימית הזו ואינה מושכת את החלק העליון של השמלה כלפי מטה.
בפוסט הבאאראה לכם כמה תמונות של פנים השמלה- אין כמו להציץ לתוך השמלות על מנת ללמוד על איכותן והטכנולוגיה שהשתמשו על מנת לעשות אותן.

ובנתיים תהנו מהצילום של בעלי, שלקח את הבקשה שלי לעשות כמה תמונות לבלוג במלוא רצינותו במקצועית.. :) מפעים או מה??







Most of us, including myself, before any sort of fashion education, think of tailored garments as another word for a kind of boring, a bit squire gray office suit. Am I right? If I am not a lawyer  why would I wear one, sort of thing. Any woman with a bit of curves knows the addicting comfort of a knitted garment, adjusting itself easily to which ever size we occupy this week. As I am writing this post I am wearing a red jersey tunic I bought when I was a size 8.
A tailored dress would be different in a few aspects. First it traditionally uses more firm, suit quality material, that can hold a form. It uses darts, underlining and different inner supports to create a three dimensional form, that would emphasize the lines of the body, accentuating what needs to be and softening or hiding what doesn't.  The tailored form sort of "builds" the body into an interesting and fashionably relevant form, and as I find today, flatters the natural soft female figure as no other type of garment. The term tailored also includes great attention to fitting, so that the garment will be contour the body perfectly and will hang effortlessly. As you must know, fitting is a huge subject in home sewing, one that I personally only now begin to grasp and master.

רובנו, כולל אותי, בטרם קיבלנו השכלה אופנתית כלשהי, חושבים על בגד מחויט בתור שם אחר לבגד עבודה אפור וקצת מרובע. אני צודקת? סוג של, אם אני לא עורכת דין, למה שאלבש אחד.. מה גם שכל אישה עם קצת קימורים בוודאי מכירה את הנוחות הממכת של הבגדים שעשוים מטריקו, המתאימים את עצמם בקלות לכל מידה שמאפיינת אותנו השבוע. בזמן שאני כותבת את הפוסט הזה, אני לובשת טוניקה שקניתי כשהיתי במידה 38. שמלה מחוטית שונה מכך בכמה אספקטים. ראשית, באופן מסורתי חייטות משתמשת בבדים יותר קשיחים, השומרים על צורת הבגד. היא משתמשת במתפרים, מילוים ותמיכות פנימיות שונות על מנת ליצור צורה תלת מימדית, אשר תדגיש את קוי הגוף, תבנה את מה שצריך, תרכך ותסתיר את מה שלא צריך לבלוט. הבגד המחויט כאילו "בונה" את הגוף לתוך צורה מעניינת ורלוונטית מבחינה אופנתית, וכפי שאני מוצאת היום, מחמיא כמו אף אחד אחר. המונח "מחויט" גם מניח הקפדה מיוחדת על האופן שבו הבגד יושב על הגוף, כיוון שהוא תפור בדיוק לפי מידה. fitting הוא תורה שלמה בתפירה שאני רק מתחילה לתפוס ולהשתפר בה.

In my opinion this is the perfect Winter Holiday dress, for a half formal, family occasion  How is your Holiday season treating you? Any problems finding what to wear? Any funny family stories? 

כשהתחתי לעבוד על השמלה הזו היה עדין חם, אך ידעתי שאני צריכה משהו קצת חגיגי לנסיעות שלי לחו"ל השנה. עכשיו אני ממש מרוצה כי בעיני זו שמלת החגים החורפית המושלמת. לא רשמית מדי אך עדיין הופכת כל מפגש משפחתי לקצת יותר מיוחד ממה שמציין אותו הג'ינס העייף. מה איתכם הקוראים היקרים שלי? איך החגים עוברים עליכם? מצאתם מה ללבוש? התהדרתם או ככה, לא היה לכם כוח? 

Merry Christmas and Happy Hanuka to all !!

 till soon!
yours, Milena




↧
↧

The Making Of Vogue 8615 - העשייה של השמלה השחורה הקטנה

December 11, 2012, 9:50 pm
$
0
0


Remember my post on the black Vogue 8615? Well this is a detailed post on the process of making of it. The first pictures were taken before we got our fancy camera, so I decided to style them a bit in black and white. 

 זוכרים את הפוסט שלי על שמלת הווג השחורה? הפעם אני אספר קצת על תהליך העבודה שלי עם הגזרה, שאני יודעת שמעניין חלק מכם. התמונות הראשונות בפוסט צולמו עם האייפון הלא מתקדם שלי, טרם קנינו את המצלמה השווה, אז החלטתי לסגנן אותן עם קצת שחור לבן.




בשלב הראשון אני בדרך כלל פורשת את הגזרה על השולחן. הן מגיעות על דפי נייר דקים וגדולים מדי על מנת לעבוד איתן בקלות ולכן אני גוזרת מסביב לכל חלק, באופן שכולל את כל המידות. הגזרות של החברות הגדולות (חוץ מבורדה) כוללות את הקצוות (aka - seam allowances included) ולכן קוי המיתאר של הגזרה מייצגים כבר את קווי הגזירה. אני אף פעם לא חותכת מידה אחת מתוך הרבות, ומעדיפה לשמור את הגזרה שלמה למקרה שארצה להשתמש במידה אחרת.




לפני שאחליט לאיזה מן הקוים אתיחס, אני משווה בין המידות המדויקות שלי (חזה, מותניים, ירכיים, אורך גב בס"מ) למידות המדויקות שעל גבי הגזרה עצמה. המספרים האלה מופיעים בד"כ באיזור החזה, המותן והירכיים ומציינים את הרוחב של הבגד הגמור (הכולל את התוספת למרווח נשימה ותנועה). אורך הגב יופיע עם שאר האורכים על גבי המעטפה של הגזרה.
אני אחליט לגבי מידה לפי -א. ההעדפות שלי (האם את אוהבת שהבגד שלך יהיה צמוד או רופף יותר בחזה/בטן/ירכיים?) לרוב אני מעדיפה את החלק העליו יותר צמוד ואת החלק התחתון מעט יותר מרווח.ב. מידת הגמישות או "הנתינה" של הבד ("fabric's "give). אם אני משתמשת בבד שיש בו מעט לייקרה או מעצם מבנה סיביו הוא נוטה קצת להתרחב, אעדיף לבחור במידה אחת פחות, או לכל הפחות לוותר לחלוטין על "מרווח נשימה", מכיוון שהנתינה של הבד תתן לי את אותו האפקט. 



כאן אני מקפלת ותופסת עם סיכות את המידה הרלוונטית שלי. במקום להעתיק את הקוים, לקחת סיכון שהנייר הדק יקרע וגם לעשות עבודה כפולה, אני מקפלת פנימה את השוליים של המידות העודפות - בקוי מתאר הישרים של הגזרה. 



המשולשים האלה מסמנים את החלק שבו שני חלקי הגזרה אמורות להפגש בזמן תפירה. אני מוודאה שאחרי שבחרתי במידה הנכונה בחלק הקדמי והאחורי, הזויות (notches) עדיין נפגשות. זה רלוונטי במיוחד במקרים בהם עושים שינוים מסוימים בחלקי הגזרה ואז רוצים לבדוק שההכול עדיין מתחבר. אנחנו יכולים לעשות איזה שינוים שבא לנו, אבל חייבים לבדוק לפני שגוזרים שהזויות שוב מתחברות. לרוב אני נוהגת פשוט לעשות חתך קטן בבד במקום לגזור את המשולש השלם (זה מדויק אף יותר אם עושים את החתך בדיוק באמצע המשולש).


בתמונה הזו רואים את השינוים באורך השרוול שעשיתי בטרם גזרתי אותו. אני מודדת את היד שלי מהנקודה בה הכתף מתחברת לזרוע עד לנקודה בה היתי רוצה שהשרוול יסתיים (במקרה הזה מדובר בשרוול שמסתיים מתחת למרפק). ואני משווה את המספר הזה לאורך גזרת הנייר של השרוול - זיכרו - ללא 1.5 ש"מ של הקצווה הכלולה והתוספת אורך למכפלת השרוול, שגם כלולה בגזרה. האורך של המכפלת בד"כ מצוין על גבי הגזרה עצמה, וכך גם רוחב הקצוות. בגזרות הטובות בדר"כ יופיעו שני קוי רוחב אותם ניתן לקפל פנימה (או לגזור ולהוסיף פיסת נייר- במקרה שמאריכים) זאת בכדי שהשינוי הזה באורך הגזרה לא ישפיע על הצורה הכללית שלה. 



קיפלתי את רוב הקוים של הגזרה, אך את המעוגלים אני עדיין צריכה להעתיק על הבד. באמצעות גלגלת ונייר שעווה אני מעתיקה את הקוים קודם על צד אחד ואח"כ על הצד השני. 



כמו שתיארתי קצת בפוסט הקודם, אני נוהגת לתת תמיכה פנימית לחלק מהשמלות המחויטות שלי. עושים את זה ע"י גזירה וחיבור של שני בדים יחד, שאח"כ מתיחסים אליהם כאילו היו בד אחד. לצורך זה אני משתמשת באורגנזה משי, כותנה או בטיסט חזקים, או כפי שניסיתי לעשות במקרה הזה- בבד שיעניק תמיכה עדינה, כמעט בלתי מורגשת. מטרה היתה לבדוק אם טול יכול לתפקד כ- cotton bobbinet, שאני די בטוחה שהם אותו הדבר. ההבדל היחיד בין הטול שהשתמשתי בו ולבין מה שאני באמת מחפשת הוא רכיב הכותנה. אגב, אם מישהי מכירה מקור טוב לטול מכותנה בת"א, אשמח לשמוע! :)



כאן אתם רואים את החלק העליון של השמלה, עדיין ללא השרוולים שכבר חובר לבטנה. גם את הבטנה גוזרים ע"פ אותה הגזרה, תופרים - (right sides together), הופכים את הבטנה פנימה ומחברים אותה בתפר פנימי לקצווה (רואים את הפס השחור המקביל לצווארון? ), זה כדי שהיא לא תציץ החוצה מתי שבא לה.


כדי להכניס את השרוול לתוך הבגד, יש צורך להכין אותו קודם. בדר"כ החלק העליון, חצי העגול של גזרת השרוול יהיה רחב יותר בכמה ס"מ מהפתח אליו הוא אמור להכנס. זו חידה, אבל יש פתרון. אנחנו עושים מניפולציה קטנה לראש השרוול שנקראת באנגלית- easing the sleeve, בכדי להפוך את הצורה הדו מימדית שלו לתלת מימדית ולהקטין מעט את רוחבו. כאן השתמשתי בטכניקה מעולה והיא חיבור של חתיכת בד אלכסון לשרוול שמכווצת אותו תוך כדי. זו שיטה מעולה שאשמח לפרט ולכתוב עליה יותר, אם תביעו עניין.



השמלה הגמורה עם הבטנה כלפי חוץ. מתחת מציץ ה-horse hair, שנותן צורה למכפלת.


למותן מחוברת במספר מקומות חגורה פנימית, על מנת לחלק באופן שוויוני יותר את משקל החצאית.  בחלק העליון של הרוכסן יש תפסן קטן שעוזר לסגור אותו. הבטנה מחוברת לרוכסן בעבודת יד, וכך גם מחוברת הבטנה של השרוולים בכתפיים. 



ויסקוזה היא אחד הבדים האהובים עלי לצורך עשיית בטנה. בדי בטנה רגילים ממש נוראים בעיני-  עשוים מפוליאסטר, לא נושמים, מכניסים כימיקלים לגוף שלי (קראתי פעם ספר על השפעות לוואי של בדים לא טבעים על הגוף. מפחיד...), לעתים עושים חשמל ופשוט לא נעימים. כשאהיה ממש עשירה אעשה את כל הבטנות שלי ממשי, אך בנתיים ויסקוזה - בד שמיוצר בתהליך טכנולוגי מחומרים טבעים, הוא הבחירה המועדפת עלי. את הבד המטורף הזה קניתי פעם בנחלת בנימין, בעיקר בגלל המגע הנעים שלו. כשראיתי שההדפס הגדול לא עושה עימי חסד החלטתי להכניס אותו לתוך הבגד. שתי ציפורים במכה :).גם נעים למגע העור וגם אני יכולה להציץ עליו עדיין כשאני מתלבשת. 

למה עושים לשמלות בטנה? רובנו רגילות לקנות ברשתות הגדולות, ושם בכלל לא תמיד נראה בטנות. לפעמים זה גם נתפס בעיננו כמשהו שמוסיף עוד שכבה, משמין, מחמם מדי - באקלים האכזרי בין כה וכה שלנו. אך למעשה, בטנה (כשהיא טובה) היא אחד הסממנים לאיכותו של הבגד. ראשית כל מבחינה ויזואלית - היא מסתירה את כל התפרים והחלק הפנימי נראה יפה כמו החיצוני. אבל זה מיילא. תפקיד אחר יותר חשוב שלה- הוא לעזור לבגד "להיתלות" בצורה טובה יותר על הגוף, גם בגלל המשקל של הבד, וגם בגלל התמיכה הנוספת. מעבר לכך היא מונעת הרבה מנטייה להתקמט, סופגת את הזיעה ובכך שומרת על החלק החיצוני של הבד לאורך זמן. כמובן שהיא מוסיפה תחושה של luxury למי שלובש אותה על הגוף (כמובן אם מדובר בבטנה מבד איכותי) והיא יכולה להיות גם אלמנט דקורטיבי או היתולי שמוסיף קריצה קטנה לבגד. בשמלה הזו אין סיכוי שמישהו חוץ ממני יראה את הבטנה, אך אם היתי עושה מעיל או ג'קט היתי דואגת לבחור בבד שמתכתב ומוסיף משהו  לאופי הכללי של הבגד.

טוב, נראה לי שמספיק להיום, כמה אפשר לדבר על שמלה אחת?? :) שיהיה יום מקסים וחג אורים שמח. 


Happy Holidays and don't forget to Vogue  :)





↧

WEEKLY INSPIRATION: REd - I love you & I love your family! השראה שבועית

December 16, 2012, 12:43 pm
$
0
0

For those of you who have been following me on Pinterest it's probably no secret I love red. But lately I love it even more, and I admit- I experience intense pleasure as my eyes stumble across these juicy combinations. 


זה לא סוד שאני אוהבת אדום, ומי שעוקב אחרי בפינטרסט, בטח שם לכך לב:). אך לאחרונה קרה משהו, התחלתי לאהב אותו אף יותר, ואני מודה שכשעיני נתקלות באחד מהשילובים העסיסיים הללו, אני חווה ממש עונג צרוף.

darling Emma Stone on the right
It seems unconnected but it is.
As a child I used to be pretty conservative about food, and for some reason, scared of trying new tastes. I remember tasting avocado for the first time during my early 20's, and that moment having something opening up in me. Slowly as I grew older I started appreciating good cuisine, fell in love with cooking (and eating -yes ;), and today I love trying new things and letting the world influence me. I think that somehow - becoming open to colors is sort of a similar process.
A few weeks ago my husband and I visited India. It was a first time for him and a second for me (the first being long ago). Both of us were overwhelmed and then could not get enough of the tastes and the vivid colors of this incredibly rich culture. All women, no matter how old, were dressed in bold colored Saris and Punjabi suits, and were total delight for the eyes. I think perhaps due to this richness and it's lively energy, that India has an incredible ability to cure people's seasonal depressions.
Dior's New Look in the 50's had the same color intensity  He used bright monochromes and lots of rich material to cure the world's post World war 2 depression. I am not saying the world is down (or perhaps I am?) but look, the colors are back! 


זה נראה לא קשור אבל זה כן- בתור ילדה, היה לי טעם שמרני למדי בכל הקשור לניסיון של מאכלים חדשים. אני זוכרת שניסיתי אבוקדו לראשונה בשנות העשרים המוקדמות שלי, ונדמה לי שהחוויה הזו פתחה משהו בתוכי. ככל שהתבגרתי, התחלתי להעריך יותר מטבח איכותי, התאהבתי בבישול (ואכילה, כן, כן:)) והיום אני מאוד אוהבת לנסות דברים חדשים ו-לתת לעולם להשפיע עלי, סו טו ספיק. נדמה לי שפתיחות לצבעים ולשילובי צבעים מרעננים - היא תהליך דומה.
 לפני כמה שבועות ביקרנו אני ובעלי (אמרתי בעלי ובחיי שאני עדיין פנימיסטית) בהודו. זו היתה הפעם הראשונה עבורו ושניה עבורי (הראשונה היתה ארוכה והתרחשה לפני יותר מעשור..אלוהים.) בכל מקרה שנינו נפעמנו ולא יכולנו להשביע את תאבוננו לנוכח כל הריחות, הטעמים והצבעים בהם התרבות הזו כה עשירה. כל הנשים, לא משנה גילן, לבשו סרים וחליפות פנג'בי בצבעים בוהקים וחיים, והיו פשוט תענוג לעיניים. התיאוריה שלי שאולי בזכות העושר הזה והאנריה החיה שלה, שלהודו יש יכולת לרפא את כל הדיכאונות העונתיים שלנו.
גם הניו לוק של דיור, בסוף שנות ה40 של המאה הקודמת אופיין בעושר ואומץ צבעוני. הוא השתמש במונוכרומים מבריקים (אני מנסה לתרגם כאן מ vivid & bright), ובשפע של בד עשיר על מנת לרפא את העולם אחרי מלחמת העולם השניה. אני לא אומרת שהעולם בדיכאון (או שאולי אני כן?) אבל, תראו- הצבעים חזרו.. :)
Dior, 2012 to the right
Just a few years ago, when I started researching and learning about the design period that interested me, I went to the fabric market again and again, searching for vivid monochrome cottons I wanted to use for blouses and pants, and I could not find any. It only took a year or two and they are finally on the shelves here. This winter I have even spotted some bright and happy wools in a few shops, although not as much as I saw in Toronto or Paris. I am really grateful that I got a chance to travel this year and not depend on our local import industry. I brought back some amazing natural fabrics (in my favorite shades), some of which I already used and I will tell you about it in my next posts.


רק לפני כמה שנים, כשרק התחלתי לחקור לתוך התקופה העיצובית שעניינה אותי, סרקתי לשווא את נחלת בינימין עבור כותנות מונוכרמונית בצבעים אחידים וחיים (זו היתה תקופה של האופנה הפרחונית). זה רק לקח שנה- שנתיים והם על המדפים שלנו. השנה לשמחתי אפילו ראיתי כמה סוגי צמר שמתקרבים לצבעי העונה, אך זה כמובן לא דומה לעושר שיש לחנויות בדים בחו"ל להציע. למזלי יצא לי לנסוע קצת השנה והבאתי לי סטוק קטן של בדים טבעים, בגוונים שאני כ"כ אוהבת, (חלקם כבר נתפרו) ואני אספר עליהם בפוסטים הבאים.
Marc Cain, 2012
If you have opened one of the latest Vogue issues, you must have seen these Marc Cain adds. I love this purple-wine-burgundy combination with red. It makes me happy just looking at it. 


מי שפתחה ווג בחודשים האחרונים בוודאי נתקלה במודעות האלה של מרק קיין. הימנית באופן מיוחד שבתה את חושיי. איזה כיף זה לשלב בין אדום לסגול, לבורדו, דובדבן, או ורוד ולא להראות כמו קליפ בשנות ה80? הגזרות הקלסיות מחזירות את המתבונן לשנות ה50 וה60 האופטימיות. 


Here are a couple more combos I stumbled across on Pinterest, unfortunately without a formal source. See how even in home decorating these colors rule? 

עוד כמה שילובים שנתקלתי בהם בפינטרטסט (לצערי ללא מקור ברור). אפילו בעיצוב בית מדובר בזיוג טוב.


I know there has been a lot of suffering these past couple of days. I feel very sad for the families in Connecticut  and just want to send them a ray of light and love. I hope the good and the kind parts of humanity will eventually surpass the loss and the pain. 

I wish us all more warm and happy colors, such as this pallet, for the winter. This is a family of red and oranges, and they can ALL be mixed. Don't you just want to dive into this square? 

אני רוצה לאחל לנו יותר צבעים חמים ומשמחים בחורף הזה, קצת כמו הפלטה הזו. זו משפחת האדומים והכתומים, וכולה ניתנת לשילובים.. האם זה לא עושה חשק פשוט לקפוץ פנימה, לתוך הריבועים החמודים האלה ?


Have a cozy and good evening. Hug your loved ones, tell them you cherish them a lot. 
שיהיה לכולם ערב נעים וחמים. חבקו את מי שאתם אוהבים, תגידו להם כמה הם חשובים. 

Till soon,
Milena




↧
Search

The Red Wiggle Dress - Gertie's New Book For Better Sewing

December 19, 2012, 8:26 am
$
0
0

This is my first version of the Wiggle Dress from Gertie's New Book for Better Sewing. 


זו הגרסה שלי לשמלת "נענוע" (aka -the Wiggle Dress) מתוך הספר - Gertie's New Book for Better Sewing. אני כותבת את הפוסט הזה בנתיים רק באנגלית , מכיוון שרוב מי שיתעניין בפירוט יהיה ככל הנראה שייך לקהילה הבינלאומית. אך אם בא לכן להשתתף בדיון, אתן רוצות שאתרגם את הpattern review- בבקשה, תשאירו תגובה, אני ממש אשמח (!)




























Pattern Review: The Red Wiggle Dress - Gertie's New Book For Better Sewing  


Pattern Description: from the book- "Here is a dress that's meant to show off your curves, yet you'll still be office appropriate  The sheath style, kimono sleeves, boat-neck front, and a V-neck back are all borrowed from a time when work attire was a lot more exiting than today.." I made this version to wear to our friend's wedding in Paris, so it was upgraded into a Joan Holloway.  I think Joan would actually easily wear this one to work too, maybe just for a good enough reason .. :)

Pattern Sizing: I am size 8 (bust)-10 (hips) in Gertie's chart (yes, and me like it)).
Actually the fact we have a similar body shape helped a lot, since the pattern almost did not require any fitting adjustments. I took off about half an inch length in the waist, and add a bit more ease in the belly area (midway between the waist and the hips).

Did it look like the photo/drawing on the pattern envelope once you were done with it? 
Yes it did. I was pretty amazed to try the dress for the first time, cause I haven't made a muslin. I guess the fact it's very fitted makes you see the shape right away. 

Were the instructions easy to follow? 
Yes, mostly. At first I got a bit stressed out since I only found some pattern pieces on a page. The usual story with me- missing the small print. Most of the patterns are printed out on a few sheets, and it says which in a little box on the garment page, under supplies. 
Other than that the instruction worked for me almost all the way through. I used Gertie's blog tutorial with for a more detailed gussets instructions (it has bigger pictures), but it was only since it was my first time doing that. I made the dress in the second version already and didn't even need the instructions anymore. 
I did a little change there- didn't feel the need to transfer the stitching lines to the right side, i just pined the organza there, just around the lines and stitched on the wrong sides (I think that's also Gertie's technique from the Starlet Suit Jacket course, she used on bound button holes)
One thing I really missed here were some instructions on the lining. I could not find any reference else where to making a lining for a dress with underarm gussets. Since I didn't believe you have to make the whole organza strip of fabric-gusset procedure again on the lining, I just left the sleeves unlined for this version. 
If anybody knows what to do with the lining in this case- please let me know:), I finished the second version and it's still unlined..

What did you particularly like or dislike about the pattern? 
Well that's easy- I love the pattern, the fit is "mine", this is a classic Kimono sleeve, that can be used over and over in many variations.. Whats not to like? :) 

Fabric Used: Red wool crepe I brought back from Toronto. I had 2 yards, but it was enough, may be cause I'm a bit shorter than Gertie. I lined it with some satin quality and a bit stretchy fabric, that feels like rayon. The stretch makes the lining more comfortable to wear, and the satin feels pleasant against the skin.

Pattern alterations or any design changes you made: 
*** For this version I changed the neck line into a scoop neck, for a more evening look. This was easy (I just followed the new line of the front bodice neckline to draw the new facing. BUT (And Gertie talks about that in the book) if you do that- be sure to STABILIZE the neckline seam with some good organza stripes or a ready made stabilizer.  It is not enough just to make a stabilizing row of stitching  I did that and had to fight the gaping quiet a lot later. With my second version (soon to be posted) I did follow the more strict instructions and it worked.

Would you sew it again? 
Hell yeah, already did. Post about it soon.

Would you recommend it to others? 
Yes definitely, if you like this style.

I have to say a few words about this lovely blogger, that I feel so grateful to. As strange as it sounds to me now, there was a time in my life when I was pursuing  this hobby of mine  ALL BY MY SELF, not aware of the the internet sewing community. My knowledge came mostly from reading old fashion books and collecting vintage patterns and sewing books (in any language I could put my hands on). I loved my interest but mostly felt a bit alone..:(

Stumbling across Gertie's blog was a big breakthrough for me. I was amazed to see another person so passionate about an interest similar to mine. She was smart and funny and feminist and talked about sewing with great enthusiasm and intention to detail. Through her blog I discovered many other wonderful "sewing enthusiasts" and decided to open my own blog, to be able to communicate  share ideas with the English and the Hebrew speaking folks out there. Meanwhile reading Gertie's blog and taking her classes on Craftsy has become a custom activity, so of course when her book was released I quickly pre-ordered my copy and waited patiently for it to arrive. 

The book was everything I have expected. Gretchen has turned all her long harvested work over the years of writing the blog into accessible knowledge in a hard and (extremely cute) copy. In other words, for those of you cracking their heads alone- how to manage sewing those vintage pattern of yours or execute some of the inspired images in your head (as I used to) - this is the book for you. It has all the needed techniques in one place, and if you'll  need a bit more elaboration, just search the same subject in the Gertie's blog. 


I have read some critique about Gertie's book, mostly being around the fitting issues that people noticed in the photographs. I however totally adored that, since it showed once again that Gertie is HUMAN and can gain a little weight when she sits all day and works on her book (I did working on my thesis!) and that kind of made the book even dearer to me. I love seeing some curves on a model, I miss it a lot in the fashion world. It actually had a therapeutic value for me as a woman living in a skinny-model obsessed world.. 
The fact that I share a similar body shape with Gretchen also really helped. She based the patterns on her own and a pretty prevalent female shape, and I've noticed that I almost didn't need to make any fitting adjustments, beside length. I have worked with many pattern companies in the past and the fitting is always a big issue. 


For a more comprehensive review of the book (and perhaps a bit more objective:)  read what The Couture Academic had to say about it.  You can also see the pictures of the different projects from the book and decide for yourself.

Thanks for reading, welcome to my blog (if you are new:) and please share your thoughts  I have an idea for making the sewing of the patterns from this book a bit easier for us, so if you are into it, let me know.

Milena (aka Milenushka) 



↧

WEEKLY INSPIRATION : ERDEM or What To Wear This Christmas Season?

December 25, 2012, 4:05 am
$
0
0


אחח.. קריסטמס טיים. בכל העולם עכשיו יש אורות חג, אנשים מתארגנים לקראת מסיבות סוף השנה האזרחית, נותנים אחד לשני מתנות, קונים או תופרים שמלות לערב החגיגי.. ומה איתנו? לדעתי - בלי שום קשר ליהדות ונצרות, וכל הכובד המיותר הזה, גם אנחנו יכולים להנות מאווירת חג הכלל עולמית, לשתות שמפניה, לעשות איזה מופע זיקוקים קטן ולאחל אחד לשני שנה אזרחית מעולה - פוריה ויצירתית, עם אהובינו שלצידנו או שנפגוש במהלכה.
אז כשאתן מתלבטות מה ללבוש בתקופה תוססת זו,  לארוחת ערב אצל חברים או לסתם סיבוב דאווין בעיר, תשקלו את הסילואט הרומנטי שמציע ארדם לעונה הקרובה. ואולי הפעם, במקום לחפש לשווא משהו דומה ברשתות העמוסות, תקפצו לרחוב נחלת בנימין בתל אביב, תקנו חתיכת בד, תורידו איזו גזרה מגניבה באינטרנט ותתנסו במשהו חדש כמו תפירה של שמלת הסילווסטר שלכן לבד? אני אומרת אמן :) 

להשראה השבועית שלנו הפעם, אני מציעה את הקולקציה החורפית (למעשה האביבית, אבל אל תתקטננו) של ארדם, מותג בריטי חביב על כוכבות כמו קריסטינה הנדריקס, מישל ווילאמס והדוכסית מקמברידג' בכבודה ובעצמה. הבחור האחראי על היופי המוקפד והססגוני הזה- Erdem Moralioglu  נולד בקנדה, לאבא טורקי ואימא אנגליה, השלים את לימודי העיצוב שלו בבריטניה וב2005 הקים את המותג הנושא את שמו ERDEM. 
באופן אישי, אני אוהבת את הזיווג בין האיפוק הבריטי בגזרות לבין הצבעים החיים ושילובי הבדים, המביאים תבלין פוסט-מודרניסטי (ו-מזרחי?) משהו למאכל הזה. האין זה מרתק שאפשר לייצר בד המזכיר את הציור של ג'קסון פולוק? בחרתי את הדגמים החביבים עלי ביותר, לצפיה בכל הדגמים של קולקציה זו והאחרות לכו לכאן.






















לענייני תפירה שלנו מדובר ב- שמלות ישרות (sheath dress) וחצאיות בגזרת A קלאסית, חלקן עם פנסים מרובעים מקדימה, מפתחי סירה בצוואר ומשחק בין הבטנה לבד החיצוני - או בין הגלוי לנסתר, אם תרצו, לקבלת אפקט קצת יותר מסקרן. 
אומריםשארדם תיאר את את הקולקציה שלו כ"עמק הבובות" הפוגש את "אימיש", הפוגש את ה"אפר איסט סייד", אבל לצורך עניינו כאן בארץ, לדעתי המראה הזה יכול ממש לעשות שלום אזרחי. הדוסיות פוגשות את הצבע והחילוניות את תורת הנסתר.. ;) 
מה גם שהצבעוניות החדשה של הבדים הופכת את גזרות הוינטאז' האלה לאקטואליות ומעניינות, ומעניקה אלטרנטיבה טובה לדעתי לכל אוהבות הסגנון אך לא רוצות להראות מחופשות שביננו.

מה אומרות, גברות?
תזכרו שבשבילי אין שמחה גדולה יותר מלשמוע את תגובותיכן.

שיהיה המשך יום מקסים, 
הרבה כחול וורוד לכולם..


ו-  אלוהים, מה באמת עושים בסילווסטר הזה?! 

שלכם,
מילנושקה




↧
↧

A Quiet Night In With the Purple Wiggle Dress - ורק קולה של מכונת התפירה

December 29, 2012, 11:09 am
$
0
0

What can be better than spending a cold winter night at home, your loved ones close, and you are quietly sewing in a room (of your own:), accompanied by the cat , the dog and a new favorite sewing book? Let me tell you, there are no too many simple pleasures like that. I am grateful.. 
In this post I am working on the purple wiggle dress, from Gertie's book, this time with the boat neckline, and in a purple wool Georgette (from a local fabric store).

לא יודעת אם יש הרבה דברים שמתקרבים לתענוג של בילוי ערב חורפי שקט בבית, כשכולם נמצאים ועסוקים בשלהם, ואת תופרת בשקט בחדר (משלך:), בחברת הכלב, החתול וספר תפירה אהוב. מה אני אגיד לכן, אולי בגלל שחוויתי גם רגעים פחות שקטים בחיים , אני מוקירה הרבה תודה על הערבים האלה, עונג פשוט של סוף שבוע. בפוסט הזה אני עובדת על הגרסה השניה של השמלה מהספר של גרטי, הפעם בצמר ז'ורז'ט סגול (הנקנה בנחלת בנימין).

Gertie's New Book For Better Sewing



The eyes should always rest on something pleasant , don't you think? This is a little vintage sewing box I brought back from Paris. I found it at this really cool flee market we visited. (Take a look at this link if you are planning a trip there). The box came with a few vintage buttons, I followed the tradition and now keep all my buttons and closures in this box. In the ex Max Brenner boxes (that remind me that "Chocolate is good for you":)) I keep thread and other sewing notions. 

אני חושבת שחשוב שהענייניים תמיד ינוחו על משהו נעים, לא ככה?  זו קופסת תפירה ישנה שהבאתי איתי מפאריז. מצאתי אותה באחד משוקי הפשפשים המגניבים שלהם, שאת שמו אנני לא זוכרת ברגע זה, אבל זה אחד מאלו כאן. היא הגיעה עם כמה כפתורי וינטאז', אני שומרת על המסורת ועכשיו  מחזיקה בה את כל הכפתורים שלי ועוד כל מיני וסוגרים ושטויות. בקופסאות של מקס ברנר לשעבר (שמזכירות לי ש"שוקולד טוב בשבילי ":)) אני שומרת את החוטים ודברי תפירה אחרים. 

קופסת התפירה הקטנה שלי - my little sewing box
It's nice to do the same garment again, you already have the pattern, so once the fabric is prewashed and pressed, you can just go ahead and cut. 

נחמד לעשות את אותו הבגד שוב, הגזרה כבר בדוקה ומוכנה, וכל מה שנראר- אם הבד כבר מוכן , הוא לגזור.. לגזור ולסמן.
 מעבירים את הסימונים לשני הצדדים - transferring the markings
Love my new professional weights. Sometimes size does matter .. :)


המשקולות המקצועיות.. לפעמים הגודל כן קובע:)




I made my darts straight forward, don't know why the pattern wanted the legs to be in an angle.. I  figured, they'd better off like that. Has anyone noticed that too? Why is that? 

המתפרים. בגזרה של הספר הקו האמצעי שלהם הולך קצת באלכסון.. לא הבנתי למה ולכן ביטלתי את זה.  אני עוברת שוב על הסימונים עם גיר, כדי להיות בטוחה שלא ימחקו. המתפרים האם הטריק שגורם לגזרה הדו מימדית להפוך לתלת מימדית ולעקוב אחר קוי הגוף. לי יש סיפור אהבה איתם. המשחק בהם, יחד עם בחירת הבד, הוא לב ליבו של העיצוב. כמעט לא נראה אותם יותר בבגדי מעצבים העשוים מטריקו נמתח, ובעיני זה חבל. הגוף הנשי זקוק להגדרה ותחימה, זה עושה לו טוב, וטוב יותר חשוב מנוח, לדעתי.

marking the darts. I made mine straight, how about you

For more accurate sewing I mark my seam lines. This is a piece of cake since the double wheel and I are together.

לתפירה יותר מדויקת אני מסמנת גם את קוי התפר שלי. הזכרתי בעבר כי חלק מהגזרות, לרוב האמריקאיות, ואלו מהשנים האחרונות, כוללות קצווה קבועה של 5/8 אינצ', או 1.5 ס"מ של שוליים. יש שתי אסכולות בעולם התפירה, אפשר לומר שאחת היא הדרך הישנה, שבאה ממסורת של תפירת קוטור הארופאית, והיא אומרת לסמן את קוי התפר תמיד (גזרות שלא כוללות שוליים); והשניה היא החדשה, שבאה מתוך היצור ההמוני, ונהוגה בארה"ב, ובה גוזרים ישר עם הקצוות, לא מסמנים את קוי התפר ותופרים באופן הכי מדויק שאפשר לפי הסימון שמופיע על מכונת התפירה. זה חוסך זמן, ונפוץ יותר בקהילת התפירה, שחלק מחבריה אף נוהגים להתלונן על גזרות מסוג של בורדה שאינן כוללות קצוות. אך אני רגילה וגם מאז שהגלגלת הכפולה ואני ביחד, המשימה הזו הפכה לפשוטה ביותר.

גלגלת סימון כפולה- double tracing wheel

This is my lesson learned from the wiggle dress number one, - stabilize the neckline seams with something stable right away. I am using here some silk organza salvages.

זה השיעור שלי מהשמלה האדומה . לחזק ישר שגוזרים את פתח הצוואר- ולא מספיק רק בתפר, צריך משהו ממש יציב, כמו שולי אורגזנה משי. (אורגנזה משי שונה מאורגנזה פוליאסטר)

stabilizing the neckline 
This is my method of attaching the organza to the underarm gussets opening. I don't transfer the lines to the right side, just pin the organza to the bottom (right side of fabric), stitching lines facing me. I then stitch following the lines on this side. This id Gertie's post on gussets, for those who wanna give this pattern a try.

זו השיטה שלי עם חיזוק הטלאים בבית השחי (תראו את הפרט הזה בהרבה גזרות וינטאז' עם שרוולי קימונו צמודים). הדבר הזה נועד על מנת לחזק את התפרים בבית השחי, שאחרת- ללא קצוות עשוים להפרם. למי /שזה מעניין אותה  מוזמנת להציץ בפוסט של גרטי. 


attaching the organza from the bottom

the right side of fabric


The dress is finished minus the lining. I already wore it out, but decided to line it anyway. Gertie does not elaborate on the lining in this project, (I suppose since she underlined it instead..? ) I was a bit discouraged with making the gussets again in the lining, and tried to figure another solution out. I'll see what I can dig up from my sewing books..



השמלה גמורה, חוץ מהבטנה. כבר לבשתי אותה פעם אחת.., אך החלטתי שבכל זאת צריך. גרטי לא מפרטת על החלק הזה בספר, וזה היה ממש חסר לי. חיפשתי לשווא בספריי- איך עושים בטנה לשרוולי קימוני עם טלאים. זאת כי לא נראה לי הגיוניי לעשות שוב את כל התהליך עם האורגנזה רק בשביל בטנה, למרות שאחת מקוראות הבלוג שלי, בחורה רצינית במיוחד, אמרה שזה מה שעושים.. אני עדיין מקווה לעצה ממישהו, אולי אפילו מגרטי עצמה.. אז אם יש למישהי רעיון,אשמח לשמוע:). 




Hope you had a nice time with me in this post. May you have a quiet and warm weekend, and a very festive New Year.


מקווה שנהניתם איתי במסע הקטן הזה אלי לסטודיו הביתי, בערב קריר שכזה.
שיהיה המשך שקט ונעים של הסוף שבוע ואם לא נתראה עד אז- שנה אזרחית שמחה ומבעבעת (משמפניה ומפרפרים בבטן כמובן..:)

Till soon - עד הפעם הבאה,
yours,
Milenushka

;)

↧

Sweet Potatoes To The Rescue - לקימורים ולסומק בריא אכלי בטטות בערב חורפי

January 8, 2013, 7:18 am
$
0
0

מזג אויר סוער בחוץ.. אך בפנים, אם יש לך בית כמובן, יכול להיות ממש נעים. לי אישית התבטלה העבודה, מה שהשאיר לי יותר זמן לכתיבה שלי, וגם קצת לבישול וקצת לבלוג, איזה כיף. אז על מה היום? 
רציתי כבר כמה זמן לכתוב פוסט על אוכל.. הרי איזה מין בלוז בית זה אם רק תופרים ולא אוכלים? חוצמזה, זה לא דבר פשוט לשמור על הקימורים האלה שהבלוג הזה כה מתגאה בהם, ומבקש להדביק אחרות בדבר. אם גם את רוצה שיהיה לך במה לתפוס, את צריכה לאכול טוב וטעים. וגם להשתדל להנות מזה. עשי בהנאה או אל תעשי בכלל..  אוכל זה עניין חושני, ולו קשר ישיר לשאר ענייני התשוקה בחיים. 

בקיצור, מה אפשר לאכול שיעשה עימנו טוב? לבטן, לסומק הלחיים, לשיער שופע וגם לקימורים שאנו אוהבות? לדעתי אין דבר יותר מתאים וטעים מבטטה בתנור בחורף קר. אחד הדברים הקלים ביותר להכנה, וכל בני ביתכם ילקקו את האצבעות. שלכן.. (אינני רוצה להדיר את כל שלושת הגברים שקוראים את הבלוג הזה.. לכן אוסיף - אני חושבת שגם את האצבעות שלכם ילקקו אם תכינו למישהו את הבטטות האלה)


אז בטטות בתנור.. (למה בתנור? כי למה להיות תקועה במטבח, כשאפשר לעשות דברים אחרים בזמן זה??)
נתחיל מזה שתמיד יהיו לך כמה בטטות בסלסלה. (אם יש דבר אחד לקחת מהפוסט הזה- זה זה). לוקחים כמה שיש, מקלפים (ישנה גם גרסה לא מקולפת לטבעיים יותר שביננו, אך היא מצריכה שפשוף טוב של הבטטות). חותכים באיזו צורה שבא לנו.  אני אוהבת לחתוך לאורך פעמיים ואז כל פלח בטטה לרוחב. 

מוסיפים רוזמרין ומרווה מהעדניות בחלון המטבח. (אם אין לכם שקלו זאת ברצינות, המרווה והרוזמרין מחזיקים מעמד בכל הזנחה, שאר התבלינים זקוקים לקצת יותר תשומת לב, אבל אם מחזיקים אותם קרוב לכיור,  כמו בחלון במטבח, זה יותר קל:)). 

שוטפים בצל ושום שלם ופורסים אותם- שום לשיניו ובצל לריבועים. אפשר יותר מבצל אחד אם שלכם קטן. 
מלח גס (אפשר גם רגיל) ושמן זית על כל העניין ולתנור. בין 45 דקות לשעה, תלוי בתנור והחום שלו, פלוס מינוס 180 מעלות. 



רעיון טוב הוא לשים בצד המגש גם כמה פלפלים אדומים, שטעמם אחרי שעה בתנור הוא ממש טעם גן עדן, אם יש כזה. אפשר כמובן גם בנפרד, כפי שעשיתי היום- (נגמר לי נייר האפיה אז אני עם האלומיניום. בעיקרון עדיף שלא, נדמה לי שמצאו קשר ביינו לבין אלצייהמר, לא עלינו). אחרי שהפלפלים התרככו מחכים קצת שיתקררו, מקלפים, מנקים את הגרעינים וחותכים לרצועות. קצת שמן זית (אפשר גם טיפת בלסמי ואיזו פטה 5%) ואתם מקבלים סלט פלפלים קלועים משגע ת'שועלים.



 הארוחה יכולה להיות צמחונית להמדרין ואז אפשר לאכול אותה עם טחינה ביתית, או יוגורט עם קצת שום כתוש ושמיר או פטה או בולגרית כמו שהזכרתי קודם. אך אנחנו, ותסלחו לי כל הצמחונים (באמת) אכלנו אותה עם עוף.

אין מה לומר על עוף יותר מדי, אחד הדברים הקלים ביותר להכנה, והוא יוצא טעים גם אם מתבלים אותו בקצת מלח ופלפל בלבד. אני אוהבת לעשות הכול בתנור - כי זה אומר גם פחות שמן, פחות זמן מטבח (אפשר ללכת ולעשות דברים אחרים בנתיים) ויותר ריחות טעימים בבית, אך אתם יכולים לעשות אותו איך שבא לכם. דרך טובה לשמור על המיצים היא להשרות את השוקיים בקצת מיונז וחרדל, אפשר גם שן שום אחת כתושה בערך שעה לפני הגריל, גם הטעמים נספגים וגם העוף מקבל מעטפת שבזכותה אינו מתייבש. אם עושים אותו רק עם מלח ופלפל, ליטוף קטן עם שמן זית לפני הכניסה לתנור יעזור.


מה אני אגיד לכן,  אל תחשבו על מה אתן מפסידות בחוץ, תדלקנה תנור (כלשהו) ותמזגנה כוס יין. יהיה בסדר.

* אם תמיד אהבתן בטטה ואף פעם לא היתה לכן הזדמנות להודות בכך, זה המקום והזמן. שתפו אותי במתכוני הפלא שלכן (ושלכם! אוף:)) כדי שיחד נוכל לשרוד מבלי לצאת מהבית, עד שהסערה תחלוף.  

בתאבון ובתשוקה שיהיה,

חורף חם וטעים
מילנושקה


↧

WEEKLY INSPIRATION: NOVEMBER RUSSIAN ELLE -שלג בירושלים ורוסיה במחשבותיי

January 10, 2013, 3:47 am
$
0
0

A friend of mine posted this video he made for the Russian Elle, and that immediately caught my eye. I love this November production. Of course in my version of reality, these furs are fake.


חבר שלי פרסם לפני כמה ימים את הוידאו שהוא עשה עבור האל הרוסי בנובמבר, וההפקה הזו תפסה מיד את תשומת ליבי. ברור תגידו, כי אני רוסיה. נו, מיילא. חשוב להדגיש כי בתפיסה שלי של המציאות הפרוות האלה מזויפות.



There is a lot of Russia in the air lately, are these waves from Ulyana Sergeenko's success?  The new Anna Karenina production? (although I am allergic to Keira Knightley) The New Year's ("Novyi God" as we call it)? Whatever it is- I like it. 

Judging by the way Russia and the Soviet Union are addressed in world cinema and media, I came to a conclusion that it stayed a mysterious culture to the common westerner, I guess the cold war and the iron curtain are responsible for that. In Israel the consequence of this is that I often have to explain a lot, my local friends are not familiar with a lot of great films, theater actors or musicians, and see this great culture as a bunch of stereotypes. I guess that's the deal with all the things we are ignorant about, ignorance that in turn produces fear and even aggression. I would love to open my cultural world a bit more to the readers of this blog, so I try to put as many connections as I can to an image. The image is just the outer layer, the envelope of a rich world, that you can dive in and explore.
  
So, coming back to this post's subject - I have a dream since I was a little girl to own one of those huge puffy fur hats ( as every girl who has been brought up on the Irony of Fate (a song from it below)). I would be laughed at if I wore one on the streets of Tel Aviv, but hey, it's a cold winter this year, we even got some snow in Jerusalem and maybe a negotiation is in order. Anyhow, I am sick, at home, and these pictures are making me warm.


יש הרבה עניינים רוסיים באוויר לאחרונה או מה? הסילווסטר, ההפקה החדשה של אנה קרנינה (אף על פי שאני אלרגית לקירה נייטלי) ועוד כל מיני עניינים שלפני הבחירות (שאני עוד יותר אלרגית אליהם. לעניינים, לא לבחירות) לפעמים נדמה לי שהישראלי הממוצע שונא כל ביטוי של "רוסיות", אם זו השפה, התרבות או נציגיה העולים. הימניים הדתיים מדברים של שיקסעות ורוצים לעשות לכל מי שעלה מברה"מ בדיקות יהדות כמה דורות אחורה (בקריטריונים מחמירים יותר מהנאצים) והשמאל בטוח שכל הרוסים פאשיסטיים וחולמים להכתיר סטלין חדש, הפעם בישראל. אני לא אייגע אתכם בדעות הפוליטיות שלי, אבל במילה.. אפשר להסביר את זה בגזענות מסוימת שעמנו נגוע בה, העובדה כי ברה"מ היתה סגורה למערב במשך מיטב שנותיה ולישראלים יש מעט מאוד מידע עליה, מה שמייצר בורות וכתוצאה מכך חרדות, והיחסים המורכבים שנוצרו עם העולים מברה"מ בעקבות השנים של החיים יחד. אני אישית שנים פעלתי על מנת להסתיר את היותי "רוסיה", החלפתי את שמי ומחקתי את המבטא, וזה השיג לי כרטיס כניסה לתוך החברה, אך בדיעבד גם עלה לי בניתוק קשר חשוב ומזין- עם עצמי. כשחזרתי לרוסית, הסרטים שעליהם גדלתי והבישולים של סבתא, הפכתי להיות אדם מורכב אך גם שלם יותר. יחד עם התהליך נפתחו עיני גם ליחס שלו זוכים רוסים בחברה ובתקשורת שלנו ואני כבר לא שותקת בקשר לרגשותיי. 

היתי רוצה קצת לפתוח את קהל הקוראים העברי לתרבות העשירה הזו. כמו האדמה הקרה אך הנדיבה שלה, כך גם האקלים הפוליטי, שמעולם לא היה נעים מדי, היווה קרקע פוריה ליצירה תרבותית עשירה. אם לא אגרום לכם להתאהב בספרות, התיאטרון או הקולנוע הרוסי (שעדיין תלוים בתרגום טוב) אז לפחות בדימוים הפולקלוריים הנהדרים הללו, שמעצבי העולם מאמצים יותר ויותר אל יצירותיהם. לי באופן אישי תמיד היתה פנטזיה לכובע פרווה גדול כזה (כל מי שראה את אירוניית הגורלבילדותו סובל מכך, לינק לשיר מתוך הסרט בהמשך) אך זה ברור לי שאני לא יכולה לחבוש כזה ברחובות ת"א. אולי, עכשיו עם השלג שירד כל הלילה בירושליים, אפשר לנהל את המשא ומתן הזה שוב.. בכל מקרה, אני חולה בבית והתמונות האלה עושות לי טוב.


Song from The Irony Of Fate, see translation in English and French

The model is named -  Irina Vodolazova, and we are talking of the November Russian Elle issue. 

לדוגמנית קוראים אירינה וודובלזובה, ואנחנו מדברים על גיליון הנובמברשל האל הרוסי. 

poor cat is terrified he's going to become a coat too
























If not the hats and the furs (fake of course) then the color combinations, the makeup and the folk motives, are definitely adoptable. I hope these become more than a trend, would love to see women everywhere emphasizing their individuality and ethnicity, an important thing in our more and more MacDonald's - H&M ruled world. Frida Kahlo was one of the women who knew to accentuate her own individuality through playing with her personal cultural motives. (BTW - have you heard that Frida Kahlo's closet was opened publicly and is now on the exhibit in the  Frida Kahlo Museum in Mexico City? Far for most of us, but still happy news )

I suggest you watch the photos with the music I embedded from two of my favorite Russian movies. The last one is from a terribly dramatic one called A Cruel Romance, that tells a story of love and the female destiny in 19 century Russia. Beside the cinematic experience the movie's costumes are breathtaking (I am very much under this fashion period influence. To see more of them - go to this link). 


אם לא הכובעים או הפרוות (מזויפות כמובן) אז לפחות לאמץ קצת משילובי הצבעים, האיפור, והמוטיבים הפולקלוריים שאני חולה עליהם. אני מקווה שזה יהפוך ליותר מטרנד, בעיני זו דרך מעולה עבור נשים להדגיש את היחודיות ואתניות שלהן, שחשובה בתוך עולם ההופך למקדונלדס וH&M אחד גדול. פרידה קהלוהיתה אחת הדוגמאות לאישה שיצרה דימוי אישי יחודי, שהושפע מאוד מהמוטיביים התרבותיים שלה. דרך אגב, שמעתם על זה שהארון הפרטי שלהמוצג לראשונה מזה 58 שנה שנה במוזיאון פרידה קהלו במקסיקו סיטי? (בואו נקווה שהוא יטייל בעולם ויגיע גם אלינו.)

אני מציעה שתלוו את הצפיה בתמונות בקצת רומנסים רוסיים. הראשון למעלה הוא אחר השירים הקלאסיים מסרט סילווסטר שכל הרוסים גדלו עליו. עשו לסרט הזה המשך בשנים האחרונות והוא גרוע בצורה מעציבה. אחד הדברים הכי יפים בסרט הראשון היתה השירה שהולחנה במיוחד עבור הסרט , הדמויות כל הזמן ניגנו על גיטרה וביטאו את עצמם בשירה. זה מוטיב חוזר בסרטים הסובייטים שאני אוהבת, שאי אפשר להבין אותם בלי המוזיקה והמילים. (כמה מתוך השירים מאירוניית הגורל הולחנו בעברית וזה תרגום וביצועמתוק במיוחד) השיר הבא מתוך הסרט רומן אכזרי, אחת הדרמות הכי הורסות את הלב שראיתי בחיים, סיפור אהבה וגורל של אישה בחברה הרוסית במאה ה19. מעבר לחוויה הקולנועית שהסרט הזה מעניק, יש בו את התלבושות הכי יפות שראיתי אי פעם על המסך. לתרגום השיר וקצת סיפור מאחוריו לכו לכאן.



Ost Russian - Cruel Romance from izzet Guvenilir on Vimeo.

Hope you enjoyed this little winter post. Don't get too depressed from the romances, just a bit if you want:) Also, I don't know how the weather is in your country, but if it's cold, have fun. 

טוב, מקווה שהיה לכם כיף לפחות כמו שלי היה.. אל תכנסו לדכאון מהרומנסים, מצב הנשים בארץ טוב בהרבה מרוסיה של המאה ה19, ולהרבה סיפורים יש סוף טוב, הכול תלוי בנקודת מבט. אם אתם לא חולים כמוני ויוצאים מהבית- תתעטפו במיטב פרוותיכם המזויפות, ואלוהים, כמה שאני מקנא בירושלמיים.


Till soon, נשיקות
Milena




↧
Viewing all 55 articles
Browse latest View live
Search